אוֹתִי שׁוּם בֶּן אָדָם עוֹד לֹא הֵבִין עַד עָתָּה,

וְשׁוּם אָדָם גַּם לֹא יָבִין לִי עַד עוֹלָם;

וְכָךְ גַּם אֶפָּרֵד בִּכְאֵב, אֵרֵד לְמַטָּה –

וְזָר קוֹלִי מִן הַחַיִּים וּמִקּוֹלָם.

אוּלַי רַק שָׁם לִי מְנוּחָה טוֹבָה אֶמְצְאָה,

אַךְ אוֹי… אוּלַי גַּם שָׁם לִי לֹא תִהְיֶה מְנוּחָה;

וְאֶצְטָרֵךְ לִנְדֹּד, לָשֵׂאת רֹאשִׁי אִיגָעָה,

לִנְדֹּד וּלְקַלֵּל נְתִיבָתִי דְרוּכָה.