¹

בַּעֲבֹר הָאָדָם דְּרָכִים לְכֹל עֵבֶר

וְיַחְשֹׁב, שֶׁהִנֵּה גָמַר כָּל בֵּית־סֵפֶר,

בָּא בֵּית־הַסֵּפֶר הַקָּשֶׁה מִכֹּל.

בֵּית־סֵפֶר הַחַיִּים הַקָּשֶׁה מִכֹּל.

הַחַיִּים הֵם יָם פָּתוּחַ לְכָל צַד,

בּוֹ יַחְתֹּר הָאָדָם בְּסִירָה כְּכַף־יָד,

אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לִנְהֹג כְּרוּחוֹ

כִּי הַיָּם הוּא אֲשֶׁר יִנְהַג עַל־כָּרְחוֹ.

הָאֶחָד לוֹ יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ הַיָּשָׁר,

יִרְאֶה בַּחַיִּים כָּל יָפֶה, מְאֻשָּׁר.

גַּלֵּה יְגַלֶּה לוֹ הַיָּם כָּל יָפְיוֹ

וְכָל גַּל וְגַל בִּנְעִימוּת יְנִיעוֹ.

הַשֵּׁנִי בַּגַּלִּים יִפֹּל לְמַעֲצֵבָה,

אֲשֶׁר יְטַלְטְלוּהוּ, עוֹד מְעַט וְטָבַע;

כָּל דַּרְכּוֹ מְלֵאָה חַתְחַתִּים לָרֹב

וְאֵין לוֹ כָּל חֵלֶק בַּיֹּפִי, בַּטּוֹב.

וְאוּלָם הַחוֹף אֶחָד הוּא לְכֻלָּם

וְאֵין מִפְלָט מִמֶּנוּ לְאִישׁ בָּעוֹלָם.

בודאפשט, מאי 1930