(מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ)

שָׁנָה תָּבוֹא, לְרוּסְיָה שְׁנַת שׁוֹאָה

בָּהּ….. יִכְרָע.

אַהֲבַת הָאֲסַפְסוּף אֵלָיו תִּתַּם

וְלֶחֶם חֹק – הַמָּוֶת וְהַדָּם;

בַּיּוֹם הַהוּא, בְּהִתְמוֹטֵט שָׁתוֹת,

מִרְמָס יִהְיוּ עוֹלָלִים, נָשִׁים תַּמּוֹת;

מִפִּגְרֵי מֵתִים, מַעֲלֵי בָּאְשָׁה,

יֵצֵא הַדֶּבֶר בַּכְּפָרִים לָשׁוּט

וּבֵין דָּרֵי בְּקָתוֹת יִשָּׂא הוּא נֵס.

כְּפַן אֶרֶץ אֲמוּלָה זוֹ יְקוֹסֵס,

מִתַּבְעֵרוֹת יַאְדִּימוּ מֵי יְאוֹר.

בַּיוֹם הַהוּא יוֹפַע אֶחָד גִּבּוֹר

וְאַתָּה תַּכִּיר אוֹתוֹ – וְגַם תָּבִין

בְּשֶׁלְּמָה יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּסַכִּין.

וְאוֹי לְךָ: אֶנְקָתְךָ וּבְכִי הַתַּמְרוּרִים

לְלַעַג וּלְקֶלֶס הוּא יָשִׂים.

וְהַכֹּל יִהְיֶה נוֹרָא בּוֹ וְאָיֹם

כִּקְלַסְתְּרוֹ, – זֶה שֶׂגֶב־הוֹד וָרֹם.

אוקטובר 1938