הֲרַק אַחַת מִנִּי צְלָעַי?

אֶת כָּל חַיַּי

נוֹתֵן הָיִיתִי לְעַצֵּב חַיַּיִךְ,

וּמְאוֹר עֵינַי לְתוֹךְ עֵינָיִךְ.

אַךְ יֵשׁ וּמוּל דְּמוּתֵךְ אֶעֱמֹד, אֶתְמַהּ:

שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

צַלְעִי!

וּבְכָל זֹאת, מִי אַתְּ, מָה?

וְעַל פִּצְעִי נוֹשְׁבָה צִנָּה,

וְאַתְּ כָּל כָּךְ קְטַנָּה

מִכְּדֵי מַלֹּאת

הַחוֹר פָּעַרְתְּ בִּי עִם עֲלוֹת.