בְּטֶרֶם עוֹלָם יֵעָלֵם

יַתְחִיל לְהַפְסִיד מַמָּשׁוּת;

אַט יִשְּׁרוּ מְמַדִּים מְמַדִּים

אֶל חֵיק הַמֵּמַד הַפָּשׁוּט.

וְאָדָם יִתְעוֹרֵר בִּדְמִי לַיְלָה:

מַה נָּפַל, בַּחֲבָט שֶׁכָּזֶה?

וְעִם בֹּקֶר יִגַּשׁ לַחַלּוֹן:

אֵיךְ הוֹלֵךְ הָעוֹלָם וְרָזֶה!

עַד הַכֹּל כְּפָרֹכֶת בָּצִיר

יֵעָשֶׂה מְשֻׁטָּח וְרָדוּד,

רַק תִּפְאֶרֶת תְּלוּיָה כְּמוֹ לַהַט,

וְרֵיחַ אֱגוֹז וּבַלּוּט.

אָז יִפַּח אֱלֹהִים בַּתִּפְאֶרֶת –

לֹא יָדוּעַ אִם יֵבְךְּ אוֹ יִשְׂחַק –

וּקְרָעִים אֶל כָּל צַד יִתְעוֹפֵפוּ,

מַלְאָכִים יִתְעַטְּשׁוּ בַּמֶּרְחָק.