מֵאַיִן, אֱמֹר: הֲמִשְּׁכוֹל וְשַׁלְהֶבֶת,

מִקַּרְקַע שֶׁלְּכֻלָּנוּ הָפְכָה גֶחָלִים?

– לֹא, אָח, אַדְמָתִי הִשְׁתַּטְּחָה כְּאוֹהֶבֶת,

יְרֻקָּה וְרָוָה וּבְשִׁפְעַת נְחָלִים.

אוּלַי מִנְּחָשִׁים הַמְזַנְּקִים פְּעוּרֵי־לֹעַ

בְּמֵיטַב הַכְּרָמִים וּבְמִרְעֶה גַם שָׁמֵן?

– לֹא, אָח, עוֹד רָאִיתִי אֶת צֶלֶם אֱלוֹהַּ

עַל פְּנֵי הָאָדָם עַל דַּרְכִּי הִזְדַּמֵּן.

אוֹ פַחַד אַחֲרִית, עָב קַלָּה כִּטְפָחַיִם,

חֲזוֹן דָּנִיֵּאל עֲלֵי זֶרֶם אוּלַי?

– לֹא, אָח, אִם גַּם שָׁם יִבָּקְעוּ הַשָּׁמַיִם,

אָז גַּם כָּאן עַל פַּגִּים וּסְמָדַר אַלְלַי.

וְלָמָּה אֵפוֹא תִּסְתַּפֵּחַ אֵלֵינוּ,

לְרָזוֹן וּלְכָפָן וְעָמָל וִילֵל תַּן? –

חִיַּכְתִּי נָבוֹךְ וּבְלִבִּי הִתְרוֹנֵנוּ

חֲרָדָה וְחֶדְוָה וְהַסּוֹד מִתַּחְתָּן.