מִפְּלַג מִנְחָה וָמַעְלָה

דְּלוּקוֹת אַבְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, דֶּרֶך הַר צִיּוֹן,

וּבַחֲצִי עִגּוּל לְקָטָמוֹן מַעֲרָבָה –

כְּלַפִּידִים גְּבוֹהִים חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

כְּמִצְחֵי הַכֹּהֲנִים עֵת יַפְשִׁילוּ טַלִּיתָם

אַחֲרֵי שֵׂאתָם כַּפָּיִם,

כְּמַנְגִּינָה דוּמָם־דּוּמָם דּוֹלֶקֶת.

מֵאוֹר בּוֹהֶה כְּהִזְדַּכְּרוּת גְּדוֹלָה,

וְעַד כַּרְכֹּם וָפָז, עַד סֹמֶק־עֹמֶק־יִסּוּרִים –

שָׁעָה שָׁעָה וְצֶבַע שַׁלְהַבְתָּה –

עַד פְּקָעוֹת שֶׁל אֵשׁ צָפוֹת בַּאֲגַם אֲוִיר.

רְאֵה, רְאֵה,

כָּל הַדְּרָכִים הֵם כִּסּוּפִים לִירוּשָׁלַיִם,

וְהִיא עַצְמָהּ?

אֶל מָה הִיא כֹּה עַזּוֹת בּוֹעֶרֶת?

אֶל מָה הִיא דֶרֶךְ?

עַד לֵיל בָּא מֵאָחוֹר, מֵהַר הַבַּיִת,

שׁוֹהֶה מְעַט,

וּבִרְדִיד אָפֵל יַשְׁתִּיק אֶת הַחוֹמוֹת.