עֲיֵפָה מִדֶּרֶךְ וְאָבָק יָשְׁבָה

בִּפְנִים הָאֹהֶל, וּבִנְשִׁימָה לוֹהֶטֶת

לָחָשָׁה: “שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי!”

תּוֹהֶה עָמַד בַּפֶּתַח וְהִבִּיט

בְּפַס הַשֶּׁמֶשׁ עַל לֶחְיָהּ, וְחָשׁ

הִיא רְחוֹקָה כְּבָר, הִיא מְלֵאַת עוֹלָם.

וְהוּא? עַל הַחֻמָּשׁ יַרְכִּין שׁוּב רֹאשׁ

וְנָם, וּבְהֵעוֹרוֹ עֵינָיו תִּכְהֶינָה

וְגִשּׁוּשׁוֹ יַחֲרִיד גַּלְגַּל רִיבוֹת

שֶׁיִּתְגּוֹלֵל עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

יָנוּם? לֹא, כָּל חַיָּיו הָיוּ הִלּוּךְ

בְּתַרְדֵּמָה, עִם יְקִיצוֹת סְפוּרוֹת.

הוּא רַק תִּיכוֹן, הוּא רַק מַעֲבָר בֵּין שְׁנֵי

צוּקִים גְּבוֹהִים, הוּא לְלֹא הוּא, רַק הֵם.

וּכְמוֹ תָמִיד, סְחוּף הֲגִיגִים, יָצָא

לָשׂוּחַ בַּשָׂדֶה.

נִפְלָא, אֵיךְ הָרֶגַע

קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ אַחֲרֵי אַלְפֵי שָׁנִים

וְאוֹר־פִּתְאֹם עֵינָיו. עַכְשָׁו יִרְאֶה:

אֵם וּמָוֶת חָפְפוּ עָלֶיהָ

עַל הַגָּמָל, רָמְזוּ לוֹ כִּכְמוּהִים

מִצְּחוֹר כְּסוּתָהּ וּמֵחִוְרוֹן פָּנֶיהָ.

וְזֶהוּ כָּל שֶׁיִּיף, שִׂרְטוּט כְּבַד־מָוֶת

מִתַּחַת לִדְבַר־מָה אוֹ כְּזֵרוֹ

עַד דֶּרֶךְ הָעַפְעַף בְּכָל כָּבְדּוֹ

יִפֹּל כֹּה עֲמֻקּוֹת אֶל תּוֹךְ הַלֵּב

עַד שֶׁנְּחַבֵּק מַה שֶּׁבְּיוֹתֵר מְזַעְזֵעַ.

סָפֵק אִם הָעֵינַיִם יְכוֹלוֹת

אֱהֹב אִם לֹא רָאוּ אַף פַּעַם זַעֲזוּעַ.

כָּךְ, רֶגַע קָט הִבְהֵב חִוֵּר הַמָּוֶת,

אָז הַצָּעִיף רַד עַל פָּנֶיהָ כְּמוֹ

מָסָךְ עַל פְּנֵי רְאִי, וְתַם הַכֹּל.

הַצַּיִד כְּבָר שָׁבוּי שֶׁעַל גַּבּוֹ

יִשָּׂא אֶת הַמֵּתָה לִמְעוֹן חַיִּים,

יִשָּׂא אֶת הַחַיָה לִמְעוֹן הַמָּוֶת.

כָּךְ הֱבִיאָהּ הָאֹהֶלָה שָׂרָה

וַיִּנָּחֵם אַחֲרֵי שָׂרָה אִמּוֹ.

וְהַנֵּר וְהָעִסָּה וְהֶעָנָן

שׁוֹמְרִים בֵּיתוֹ, וְאֵין לְהִתְאוֹנֵן,

אַךְ אֵי פִּצּוּי לְהַכָּרָה שֶׁגַּם

בַּנַּעֲלִים מִכָּל רִגְעֵי חַיֵּינוּ

אֲנַחְנוּ מוּבָלִים בְּיָד קָרָה,

וְאֶת אֲשֶׁר נִקְרָא אַהֲבָה אוֹ יֹפִי

אֵינוֹ אֶלָּא הָאֵשׁ וְהָעֵצִים?

רוּחַ טְחוּבָה נֵעוֹרָה בַּמִּדְבָּר.

מָה הַפַּרְשָׁה? תּוֹלְדוֹת. חִישׁ הַגְּשָׁמִים.

הוּא שָׁב לָאֹהֶל מְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה עוֹד

לוֹחֶשֶׁת מְפֹעֶמֶת: שְׁנֵי גוֹיִים,

שְׁנֵי גוֹיִים לִי בְּבִטְנִי, הִיא שַׁחָה,

עָשְׂתָה גַבָּהּ כְּעֵין עִגּוּל סָגוּר,

נָשְׁקָה אַט אַט בִּטְנָהּ, וְאָז נִגְּשָׁה,

הִשְׁתַּחְוְתָה אַפַּיִם: אַלּוּפִי!

הוּא רִטֵּט מֵעֹנֶג קַל, פָּתַח חֻמָּשׁ,

הִרְכִּין עָלָיו רֹאשׁוֹ וַיֵּרָדֵם. –

וְחֶרֶג־אוֹר נִכְנַס בַּצְּרִיף הָרֵיק.