(“הארץ”, 28.6.1950)

“מחיר הבצל הוזל במיל על טונה. מחיר הסיגריות עלה ב־4 גרוש לקופסה – בערך.”

יום א': יש לפתח את המדינה בצעדי ענק למען נקלוט רבבות עולים. נקים תעשיית מברשות! נשתמש בזנבות סוסים: כל זנב יקוצר ב־10 ס"מ בדיוק.

יום ב': הזנבות קוצצו. הסוסים מתעצבנים: קשה להם לגרש את הזבובים. הם מתים כמו זבובים. המצאנו מברשת משערות־סוסים לשם גירוש הזבובים. לשם כך ניאלץ לקצץ את הזנבות ב־20 ס"מ. העיקר הוא לשמור על תכנון! לראות הכל מראש!

יום ג': הזמנו מומחה לסוסים ומומחה לזבובים. המומחה לזבובים נדרס ע“י סוס ומת. המומחה לסוסים נעקץ ע”י זבוב ומת. הוכרז אבל לאומי. דרך אגב: הסוסים ממשיכים למות. העלינו את מחיר המברשות. נחייב כל אזרח לקנות 10 מברשות ליום, לשם עידוד הייצוא.

יום ד': האזרחים דורשים העלאה בשכר. במקום משכורת יקבלו תוספת של 5 מברשות לחודש. הזמנו מברשות מטורקיה כדי לגרש את הזבובים. הורדנו את האינדקס. העלינו את האינדקס.

יום ה': שר הקיצוב הודיע בכנסת על הורדת מחיר המברשות בפרוטה. שר האוצר הודיע על מס מברשות בסך 100 פרוטה על כל מברשת לשם עידוד יבוא המברשות ויצוא הסוסים.

וכן הלאה.