“מאמש” הוא המשך לסיפוּר “לעת עתה”, אלא ששם הרקע הוא מצרים, מקום הגולה בזמן מלחמת־העולם הראשונה, ואילו פה, אחרי ה“הצהרה”, עם גמר המלחמה, חוזרים הגולים אל הארץ ושבים לבנותה כמו לפני הגירוש. שאיפת הבנין היא העיקר פה. “בנין, בנין”, כדברי הגיבורה הראשית, נחמה רוטשטיין.

באות אניות נושאות עולים. ובין “פה” ו“שם” נמתחים חוטים. “הדרך איננה רחוקה. עכשיו, שהיא כבר סלולה, אין עוד כל מרחק”. מתחילה העליה הקרויה בפינו “העליה השלישית”. והנה בתוך כך פורצת מלחמת־העולם השניה והחוטים בין “פה” ו“שם” ניתקים. “אנחנו פה היה זה לנו כאילו הוקם קיר לפנינו… וכאשר נפרצו בו לבסוף פרצים, הסתננו הנה ביחד עם הידיעות הראשונות קילוחי דם…” והכל עוטה אור חרדות.