הוויכוח היום אינו על השטחים. אף־על־פי שהוא על השטחים; ולא על הבטחון, אף־על־פי שהוא על הבטחון; ולא על השלום, אף־על־פי שהוא על השלום.

על מה הוויכוח?

הוויכוח הנוקב היום הוא על היהודי. אם יש דברים בעולם שליהודי אסור לעשות. אם יש דברים שכולם בעולם עושים והיהודי לא יעשה. דברים שכולם יכולים לעשות וגם עושים בלי הגבלה, וכל מיני איסורים שאחרים יכולים לדרוס ולא לדרוס; – והיהודי לא. מפני שהוא יהודי.

מפני שהיות היהודי יהודי, אינו מלה ריקה. ויש עליו הגבלות ויש איסורים. ויש דברים שמבדילים בינו ובין השאר, לאו־דווקא דברים שעושים הנאה או עושים קל, או נוח, או פשוט – אלא ממש להיפך: שעושים קשה יותר, ומגבילים את הנוחות ומפחיתים את הקלות ומסבכים את הפשוט.

כגון, כל מה שנוגע למיעוט נרדף, כגון, כל מה שנוגע לעוול ולרשע. כגון, כל מה שנוגע לשימוש הכוח ולכיבוש הכוח. כגון, כבשת הרש. כגון, הרצחת וגם ירשת. וכגון, צדק צדק תרדוף.

כי אם כל אלה הן רק תביעות מצחיקות, וליהודי מותר הכל כמו ללא־יהודי, ובלבד שיהיה מקיים את מלקוח כוחו - נשמט אז מתחת רגלינו איזה איכפת גדול, יסודי, ראשוני, איכפת חסר הגדרה פשוטה, אבל איכפת שכמוהו כמו הקרקע: אם איננו – הכל נופל.

להתקיים, להישרד, לא להישמד, כן, בוודאי. אין שאלה.

אבל במאבק על הקיום, גם במאבק על הקיום – יש דברים שליהודי אסור לעשות ושיהודי לא יוכל לעשות. מעצם היותו יהודי. גם כשקשה.

כגון, לרשת מה שאינו שלו.

כגון, להתעלם מדמעת העשוקים.

כגון, לגרש את שכניו.

כגון, לדכא בזולת את מה שהוא שונא שידכאו בו.

דבר 29.1.88