מפלגת העבודה חיה או מתה?

היכן קולה היום? היכן היום מנהיגיה?

ממשלת בגין נעה־נדה היום. יש לקרוא אל העם הנבוך, יש לקרוא לרחובות, יש לתקוע בחצוצרה, יש לגייס את הציפייה להנהגה שתחליף את הממשלה הכושלת, – יש לתת כיוון, להצביע על הדרך, להציע חילופין, סוף סוף, לממשלת המכשלה הזאת, כעת, היום, לפני רדת היום, – לקרוא, לאסוף, לגייס, לעשות, כעת בעוד היום גדול, זו השעה!

מה אומרת היום מפלגת העבודה אל פני כל העם הקשוב, הנבוך, המצפה לדעת?

היש למפלגת העבודה לומר דבר לעם? – כעת, לקום ולומר בעוז, בברור, ובקול רם.

מה עושים מנהיגי המפלגה היום, מה הם עושים כשאינם ממשיכים לשנוא זה את זה?

אין היום שעה לקטנות, לעסקי יום יום, לתחבולות פרלמנטריות, היום יום לקום ולומר דבר, בקול ברור, להדריך, לעודד –

היכן היא ההפגנה הגדולה, היכן הקול המגייס, המלהיב, הלוחם, המוציא משעת מבוכה ודיכדוך לאומי שעוד לא היתה כמותו, מאז ימי ההמתנה, להראות את הדרך האחרת, ולקרוא לעם להסיק מסקנות.

זו השעה, שעה מיוחדת, ממשלת בגין חגה נעה, שעה פתוחה להתחלת שינוי, למעשים, למנהיג שיקום כעת וינהיג.

היכן היום מנהיגי מפלגת העבודה?

שיקומו, שידברו, שיעשו.

אם יש להם דגל – ירימו אותו היום: קיראו לעם ויבוא.

יזהר סמילנסקי, דבר, 19.7.1979