לְאָן הָלְכוּ הַמְּחָטִים?

אִמָּא חִפְּשָׂה עַל שֻׁלְחָן וּמִרְפֶּסֶת,

הֵזִיזָה בַּחֶדֶר אֶת כָּל הָרָהִיטִים,

חִפְּשָׂה וְחִפְּשָׂה וְעוֹד מְחַפֶּשֶׂת,

עַל כִּסֵּא וְכֻרְסָה וַאֲפִילוּ מִתַּחַת –

שׁוּב נֶעֶלְמָה לָהּ מַחַט.

לְאָן הָלְכוּ הַמְּחָטִים?

לִפְנֵי שָׁבוּעַ עוֹד הָיוּ לָהּ עֶשֶׂר,

וְהַיּוֹם הִיא שׁוּב מְחַפֶּשֶׂת.

אוּלַי יֵשׁ גַּמָּד שֶׁאוֹהֵב מְחָטִים,

בַּלַּיְלָה תּוֹפֵר לוֹ בְּגָדִים מִחוּטִים,

בַּלַּיְלָה הוּא בָּא, נִכְנָס לַמְּגֵרָה,

וְלוֹקֵחַ לוֹ מַחַט מִקּוּפְסַת הַתְּפִירָה,

וְאִמָּא שֶׁלִּי נֶאֱנַחַת:

שׁוּב נֶעֶלְמָה לָהּ מַחַט.

אֲנִי חוֹשֵׁב כָּכָה:

בַּלַּיְלָה אֲנַחְנוּ לֹא צְרִיכִים כְּלֵי־תְּפִירָה,

בַּלַּיְלָה הַכֹּל סָגוּר בַּמְּגֵרָה,

אָז אִם הַגַּמָּד צָרִיךְ אֶת הַמַּחַט,

בַּלַּיְלָה מֻתָּר לוֹ לָקַחַת,

בִּתְנַאי שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר

בְּדִיּוּק אֵיפֹה שֶׁהִיא הָיְתָה מֻנַּחַת.