יֵשׁ לִי חָבֵר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בֶּנִי.

אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה אוֹתוֹ חוּץ מִמֶּנּי,

אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ עָלָיו מִלְּבַדִּי,

כִּי הוּא יֶלֶד סוֹדי.

כְּשֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת “עֲלֵה, כְּבָר מַחְשִׁיךְ”,

אָז אֲנִי כְּבָר עוֹלֶה, אֲבָל בֶּנִי מַמְשִׁיךְ,

אַף אֶחָד לֹא מַרְגִּישׁ שֶׁבֶּנִי אֵינֶנּוּ,

מְשַׂחֵק שָׁם לְמַטָּה כָּל הַזְּמַן בְּעַד שְׁנֵינוּ,

בַּעֲדוֹ וּבַעֲדִי,

כִּי הוּא יֶלֶד סוֹדי.

כְּשֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת “לִישֹׁן, לֵיל מְנוּחָה”,

אָז בֶּנִי מַמְשִׁיךְ לוֹ לִשְׂחוֹת בַּבְּרֵכָה,

שׂוֹחֶה וְשׂוֹחֶה וּמְשַׂחֵק לוֹ בַּמַּיִם

אֲפִילוּ בַּלַּיְלָה וַאֲפִילוּ שְׁבוּעַיִם,

וְאִישׁ לֹא יוֹדֵעַ עַל כָּךְ מִלְּבַדִּי,

כִּי הוּא יֶלֶד סוֹדי.

כְּשֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת “הַיּוֹם אֵין גְּלִידָה”,

אִישׁ לֹא יִרְאֶה וְאִישׁ לֹא יֵדַע

שׁבֶּנִי זוֹלֵל שָׁם, מִבְּלִי לְהַגְזִים,

שְׁנֵי דְלָיִים שְׁלֵמִים שֶׁל וָנִיל־אֱגוֹזִים,

וְעוֹד דְּלִי אֶחָד שֶׁל מוֹקָה־פֵּרוֹת,

וְאַף אִישׁ בָּעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת

חוּץ מִמֶּנִּי.

כָּזֶה הוּא בֶּנִי,

יְדִידִי:

יֶלֶד לְגַמְרֵי סוֹדִי.