אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב מִכְתָּב

שֶׁכְּמוֹתוֹ עוֹד לֹא נִכְתַּב.

לֹא מִכְתָּב שֶׁכָּתוּב בּוֹ “שָׁלוֹם, מַה שְּׁלוֹמֵךְ?”

לֹא כָּזֶה שֶׁכָּתוּב “מִסְרִי דַ”שׁ לְאִמֵךְ",

וְגַם לֹא מִין מִכְתָּב שֶׁאִמִּי מְצַוָּה

לִכְתֹּב לַדּוֹדִים לְשָׁנָה־טוֹבָה,

וְגַם לֹא מִין מִכְתָּב שֶׁכּוֹתְבִים פֹּה כֻּלָּנוּ

כְּשֶׁלוֹמְדִים עַל הַדֹּאַר בּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ.

אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב

מִכְתָּב מְיֻחָד.

מִכְתָּב טוֹב.

מִכְתָּב שֶׁאוֹתוֹ יִקְרְאוּ חֲבֵרִים

וְיֵדְעוּ מֵעַצְמָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּטִיּוּל,

וְיֵדְעוּ שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּקְסִיקוֹ בּוּל,

וְגַם שׁנִּמְאַס לִי הַפּוּדִינְג הַקַּר,

וְגַם שֶׁבַּלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי נַקָּר,

וְזִהִיתִי אוֹתוֹ עַל פִּי הַנִּקּוּר,

וְגַם שֶׁרָצִיתִי לָבוֹא לְבִקּוּר,

אֲבָל הַשָּׁבוּעַ זֶה לֹא מִסְתַּדֵּר,

וְגַם שֶׁקָּפַצְתִּי מֵעַל הַגָּדֵר,

וְאֲפִילוּ לֹא רַצְתִּי לָקַחַת תְּנוּפָה,

פָּשׁוּט קָפַצְתִּי כְּמוֹ אַלּוּפָה.

שֶׁיֵּדְעוּ שֶלְּשֵׁדָה יֵשׁ גּוּר דֵּי חָכָם,

עִם עֵינַיִם חוּמוֹת וְהָאַף שֶׁלּוֹ חַם,

וְשֶׁזֶּה יִהְיֶה כָּזֶה מִין מִכְתָּב

שֶׁיּוּכְלוּ לְנַחֵשׁ מַה שֶּׁכְּלָל לֹא נִכְתַּב,

וַאֲפִילוּ יֵדְעוּ אֶת הַסּוֹד הַכָּמוּס

שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה גַם לָדַעַת לָטוּס.

מִכְתָּב שֶׁכָּזֶה לוּ יכֹלְתִּי לִכְתֹּב –

הָיָה טוֹב.