*

הֵן תָּבִינִי, יַלְדָּה,

מָה רוֹצָה הַדּוֹדָה,

לְהַגִּישׁ לָךְ שַׁי מְפֹאָר,

אַךְ קָצְרָה יָדִי

וְהַכֹּל בִּכְדִי, ‑

הַגּוֹרָל הוּא נָוָל וְאַכְזָר…

וְאוּלָם אִם לֹא שַׁי,

עוֹד כֹּחִי בְּמָתְנַי

לַחֲרֹז לִכְבוֹדֵךְ, כְּתָמִיד,

וְלִרְמֹז רֶמֶז קַל:

בְּשַׂחֵק הַמַּזָל…

וּבְבוֹא בְּשׂוֹרַת-הֶ“עָתִיד”…