
כֻּלָּם יוֹצְאִים לְטִיּוּל כִּתָּה,
וַאֲנִי נִשְׁאָר בַּמִּטָּה.
שׁוֹאֲלִים אוֹתִי לָמָּה, וְאִם לֹא חֲבָל לִי,
וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא בָּא לִי.
אַבָּא, תָּבִין, לֹא כֻּלָּם אוֹהֲבִים
שֶׁחַם וְצָפוּף, וְחוֹל וּזְבוּבִים.
אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁנּוֹסְעִים וְצוֹרְחִים,
מִשְׁחַת נַעֲלַיִם בַּלַּיְלָה מוֹרְחִים
עַל הַחֻלְצָה וְעַל הַפָּנִים,
וְכָל הַזְּמַן רִיב בֵּין בָּנוֹת וּבָנִים,


וּבַיּוֹם הַמּוֹרָה אֶת הָאוֹטוֹ עוֹצֶרֶת
מִשְׁתַּחֲוָה לַנַּרְקִיס אוֹ לַוֶּרֶד:
רְאוּ, יְלָדִים, מָה מָצָאנוּ בָּאָחוּ –
אִירוּס הַגִּלְבֹּועַ! רְאוּ כַּמָּה רַךְ הוּא!
וְהוּא מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הָאָבִיב,
רַק תַּעַמְדוּ יָפֶה מִסָּבִיב.
וְכֻלָּם עוֹשִׂים פַּרְצוּף רְצִינִי,
רַק לֹא אֲנִי.
כְּבָר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּגִּלְבּוֹעַ הָיִיתִי,
וְשָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אֶת הָאִירוּס רָאִיתִי.

אֲנִי מַעְדִּיף לִקְרֹא לִי בְּשֶׁקֶט,
בְּלִי דְּבוֹרָה שֶׁעוֹקֶצֶת וּמוֹרָה שֶׁצּוֹעֶקֶת,
בְּלִי לְהַזִּיעַ וּבְלִי לֶאֱכֹל
כָּרִיךְ מָלֵא סַרְדִּינִים עִם חוֹל;
לִרְאוֹת טֶלֶוִיזְיָה, לְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב,
רוֹצֶה – יוֹצֵא, לֹא רוֹצֶה – יוֹשֵׁב,
וְיִהְיֶה לִי חֹפֶשׁ מִכָּל הַכִּתָּה
בֵּין כֹּה כָּל הַחֹרֶף בִּלִּיתִי אִתָּהּ.
אַבָּא, אַתָּה פָּשׁוּט לֹא מֵבִין
שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים.
אַתָּה לֹא אוֹהֵב לֶאֱכֹל חֲבִיתָה,
וַאֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת טִיּוּל הַכִּתָּה.
אֲנִי לֹא חַיָּב לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם,
יֵשׁ כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם,
וְתָמִיד אָמַרְתָּ – אַתָּה לֹא זוֹכֵר?
שֶׁזֹּאת לֹא בּוּשָׁה לִהְיוֹת קְצָת אַחֵר.
וְחוּץ מִזֶּה עוֹד לֹא מְאֻחָר,
וְיֵשׁ לִי זְמַן לְהַחְלִיט עַד מָחָר,
גַּם אֶשְׁאַל אֶת רוֹנֵן מָה הוּא מְתַכְנֵן,
וְאִם הוּא יוֹצֵא, אָז אוּלַי אֶרְצֶה,
לֹא בִּגְלַל הָאִירוּס, רַק בִּגְלַל רוֹנֵן.
