גוֹלָן בַּבָּשָׁן    🔗

אֶת־מִי רָצַחְתָּ מִבְּלִי דַעַת נַפְשֶׁךָ,

עַמִּי, הַגֵּד כִּי בּוֹרֵחַ הִנֶּךָ;

וּמִי גוֹאֵל הַדָּם יִדְלֹק אַחֲרֶיךָ

כִּי מִפָּנָיו נַסְתָּ לְעִיר מִקְלָטֶךָ?

הַעוֹד יִשְׂתָּרֵר הַחֹק הַיָּשָׁן

עֲשׂוֹת מִקְלָט, וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן?

כְּרוֹצֵחַ נֶפֶשׁ, וּמִבְּלִי צְדִיָּה,

בְּעֵינֵי הָעַמִּים, עַמִּי הִנֵּהוּ;

יִשְׂרָאֵל בֶּן־אוֹנִי, יְלִיד הָעִבְרִיָּה,

וְכָל עָם וְגוֹי גּוֹאֶל הַדָּם הִנֵּהוּ.

מִפְּנֵי אֵלֶּה הָעַמִים, עַמִי בּוֹרֵחַ

לְעִיר מִקְלָטוֹ, קוֹדֵר שׁוֹחֵחַ.

מִפְּנֵי גוֹאֶל הַדָּם תֵּשֵׁב בְּמִסְתָּרִים,

אַךְ לֹא פַּסָּה מִקִּרְבֶּךָ נֶחָמָה;

תֵּשֵׁב בָּדָד בְּאַחַד מִקְלְטֵי הֶעָרִים

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בַּמִקְדָּשׁ שָׁמָּה.

עַד מוֹתוֹ – וְקִנְאַת הַדָּת הָאֲרוּרָה

עִמּוֹ יַחַד תֵּחַד בַּקְּבוּרָה…

עַד מוֹת הַכֹּהֵן בְּמִקְדָשׁוֹ שָׁמָּה

תֵּשֵׁב עַמִּי, וּבְמַר תֵּאָנֵחַ,

יָמוּת הַכֹּהֵן, עִם שִׂנְאַת עָם שָׁמָּה

אָז גַּם עִיר מִקְלָטֶךָ תִּפָּתֵחַ;

אָז, עַמִּי, תֵּצֵא מִמְּקוֹם מִקְלָטֶךָ,

וּכְכָל הָעַמִּים תֵּשֵׁב כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.

וּבְכָל מָקוֹם בְּתֵבֵל הָרְחָבָה

עִם יֶתֶר הָעַמִּים יַחַד תִּתְרוֹעֵעַ;

לְפָנֶיךָ אָז תָּדוּץ דְאָבָה,

תַּעֲלֶה מַעְּלָה, תּוֹסִיף הַשְׂכֵּל וְדֵעַ,

“אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ” יְהִי הַפִּתְגָם הַיָּשָׁן

מִקְלָט אָיִן, גַּם בַּגּוֹלָן בַּבָּשָׁן.

יפו, תרמ"ו