הַיָּמִים יְמֵי מִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת. אַנְשֵׁי הָעִיר – אֵלֶה מְמַלְאִים שַׂקֵי חוֹל וְאֵלֶּה בּוֹנִים עֲמָדוֹת; אֵלֶה חוֹפְרִים תְּעָלוֹת וְאֵלֶּה מְטַפְלִים בַּפְּצוּעִים.

אֵשׁ עַזָּה נִתֶּכֶת עַל הָעִיר. רַעַשׁ הַמִּלְחָמָה גָדוֹל.

אֵין בַּיִת שֶׁלא נִפְגָע.

וְהַנֶּשֶׁק בִּידֵי הַבַּחוּרִים מְעַט וָדַל.

הַכֹּל אוֹמְרִים: אֵין תִּקְוָה… הָעִיר נוֹפֶלֶת… אוּלַי נָנִיף סָדִין לָבָן?

אוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה נַעַר אֶחָד עַל גַּג הַבַּיִת הַגָּדוֹל, הַגָּבֹהַ בְּיוֹתֵר בִּצְפַת, בָּאֵשׁ הַגְדוֹלָה, בְּתוֹךְ

מְטַר הַיְרִיוֹת – טִפֵּס עַל מוֹט שֶׁהָיָה עַל הַגָּג וְתָלָה עָלָיו אֶת דֶגֶל יִשְׂרָאֵל.

רָאוּ אַנְשֵׁי צְפַת אֶת הַדֶּגֶל וַתְּחִי רוּחָם.

כָּךְ הֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד בִּגְבוּרָה עַד שֶׁבָּאוּ נַעֲרֵי הַפַּלְמַ"ח וְהִצִּילוּ אֶת הָעִיר.