נולד: 1852, זאמושץ, פולין; נפטר: 1916, וארשה

׳שבת תהי׳ – צלילים רמים של שלשלת־הזהב, לעת ניתוק וריתוק חוּליות, והמשורר עצמו – חוּליה שכל־כולה ריטוט וניגון, צמצום השרשרת ומיתוחה. שירתו, שראשיתה עברית: ׳העוגב׳, עשירה בסוגי־יצירה רבים: במעשיות־עם, בסיפורי־חסידים, בדראמה, ובכל שיצר – עיצב את הסגנון הלירי.

מראשי בוני ספרות יידיש (המשולש: מנדלי–פרץ–שלום־עליכם), הדמות הראשה באסכולת וארשה. רב ומורה־דרך ומעורר. סולל נתיבה לרומנטיזם היהודי. פתח פה ל׳בונצ׳ה שוייג׳ היהודי, לעשוקי־חיים־וגורל; נושא צערם ומחאתם של עמלים ונענים. הביא עמו מהישגי השירה האירופית ותנופתה. לשונו ומזגו – הבהובים וחיזוזים; משפטו – לא ידע רגיעה, כולו פרפורים והשתלהבויות; מקצבוֹ נסער. – מן הגילויים המובהקים של יהדות פולין, המבקשת ׳למעלה מזה׳, הממריאה – וצונחת, נלהבת – ונכזבת. באין־המרגוע שבו, בחיפושיו־תמיד השפיע על כל ספרות יידיש, על האינטליגנציה ועל דור עולה ביצירה, על אוכלוסי ישראל, שביקשו את השבת שלהם, נצח שבתם – –