נולד: אוגוסט 1856, יאנובה, ליטא; נפטר: מרץ 1933, ניו־יורק, ארה״ב

ה׳סבא של הסוציאליזם היהודי׳ – והוא מאבות הפיוט הסוציאלי־פרוליטארי ביידיש. בפעולתו הספרותית רבת־השנים, בפיוט, בפובליציסטיקה ובפיליטון, מצויה הסאטירה מותחת־הדין ומצוי ההומור ומידת־רחמיו. ניבו פשוט, צליליו מעוטי מילודיות, אך נרגשים באהבה לעובד; שיריו, שירי עבודה ומאבק, מוּשרים ומדוּקלמים היו בלונדון, באמריקה, ברחבי רוסיה.

דרך חייו של בן־ציון נובאכוביטש (שמו המקורי של מ. ו.) – נדודים, מאסר, גירושים ופעילוּת לא־תחדל. מיאנובה לקובנה ולווילנה, לאחר־מכן – לאוריוֹל שברוסיה; כאן, ב־1874 – ניצני עבודתו הספרותית בעברית, בעתון ה׳מגיד׳; מכאן, ב־1877 – לקניגסברג, משתתף ב׳האמת׳ של ליברמן, בשבוּעונו העברי של רדקינסון ׳הקול׳, ובן כ׳א נעשה עורכו של הירחון הסוציאליסטי ׳אסיפת חכמים׳, בו נדפסו דבריו בחתימת בן־נץ. ב־1878 נאסר, שוחרר בערבות ונמלט ללונדון, בה עשה ט׳ו שנים. כאן נצטרף לאיגוד הפועלים הקומוניסטי מיסודם של מארכס ואנגלס, הקים את הבמה הסוציאליסטית הראשונה ביידיש ׳דער פוילישער יידל׳. 1894 נקרא לאמריקה. מייסד את השבועון הסוציאליסטי הסולידי ׳דער אמת׳, והוא מחבוּרת מייסדי העתון היומי ׳דער פארווערטס׳ והירחון לספרות ולפוּבּליציסטיקה ׳די צוּקוּנפט׳. בחמישים שנות פעילותו נתנסה בנדודי־רוח ונדודי־לשון. מן ההשכלה ומנטיה להתבוללות הגיע לסוציאליזם, שהטיף לו תחילה בעברית בשיר ובמאמר; נתחבט הרבה בשאלה הלאומית. נע־ונד על פני אירופה ואמריקה, רדוף כמהפכן, כתב גם רוסית, גרמנית ואנגלית. לעת־זקנה פירסם זכרונות בעברית.