נולד: 1862, סביבי סובאלק, פולין; נפטר: 1923, ניו־יורק, ארה״ב

מחלוצי שירת יידיש במוצאי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, – מן הראשונים בזמן ובמעלה. בן־העם, מקופח מילדות ומתורה, מנוסה נדודים ותלאות, נאבק על שירו, ועמדו לו בכך מזגו הנסער וכוח אישיותו. שירו טבעי ומזנק, רענן בתיאורו, מתרונן במקצב, ויודע להרעיש בדברי־כיבושין ולהצליף בסאטירה. נימות שירתו סוציאליות, לאומיות ועממיות, קולה הטחה, לבה לגורל היהודי, ועיניה – תוגה.

יליד הכפר באקשה בסביבות סובאלק שבפולין, בן למשפחת עובדים. ב־1882 – היא שנת ההגירה היהודית הגדולה מרוסיה – פנה לאמריקה, אך בדרכו שהה זמן־מה באמסטרדם, ועבד כלוטש־יהלומים. עד־מהרה שב במפח־נפש הביתה, אך מקץ שנה חזר ויצא עם משפחתו ללונדון ואחז מעשה־אבותיו בידיו (חייטוּת). נדד לאמריקה, עבד ב׳שאפ׳ לחייטים, וב־1866 ראה אור שיר־ביכוריו. שירתו הלהיבה רוחו של הפועל והמהגר היהודי באמריקה, והיתה נשמעת באזני העם ומוּשרת בפיו. ספרו ׳דאס לידער־בוך׳, שיצא לאור בשנות התשעים, הוציא לו מוניטין גם מחוץ לתחומי יידיש. הרבה נכתב עליו, תורגם ללשונות אחרות, בכללן – אנגלית. חוגי ספרות ותרבות בארצות שונות גילו ענין בו כבהפתעה כפולת־שלוש: משורר הגיטו, השאפ, היידיש. אך זיוו עומעם עד־מהרה, והמשורר נתייסר ביסורי שאול: בנו מת, והוא עצמו לקה בשיתוק, צפוי לסכנת הסתמאוּת. שׁכוּח ונידח חי שנותיו האחרונות.