הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה לְפָנִים,

בְּנַעַר דָּבְקָה לְאַהֲבָה;

אַף הוּא אַהֲבָה לָהּ הֵשִׁיב;

שְׁנֵיהֶם – נַפְשָׁם עֲצוּבָה:

הַנַּעַר – אֵין כֹּל־לוֹ, וְזוֹ –

לְאָבִיהָ אוֹצָר שֶׁל זָהָב;

נוֹעֵל הַגְּבִיר בִּפְנֵי בֶּן־

עֲנִיִּים דַּלְתוֹתָיו.

הַבַּת – בְּקוֹל אַבָּא שׁוֹמַעַת:

מוֹלִיכִים לַחֻפָּה אוֹתָהּ כְּבָר;

הַנַּעַר – דּוֹעֵךְ כְּמוֹ נֵר,

גַּלְמוּד בַּמַּרְתֵּף הוּא נִפְטָר.

שָׁמְעָה, כִּי מֵת, מֵת הַנַּעַר,

וַתֵּצֵא מִבֵּיתָהּ בְּאֵין־אוֹר;

לְאָהוּב, אֶל הַקֶּבֶר תָּבוֹא –

וְנִפְתַּח לְפָנֶיהָ הַבּוֹר.

הַמֵּת כְּבָר מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו –

לַקֶּבֶר מוֹשְׁכָהּ כֹּחַ רָב;

מֵעֵינוֹ אֶת הַחֶרֶס תָּסִיר,

נְשִׁיקוֹת תַּעְתִּיר עַל עֵינָיו.

פּוֹקֵחַ הַמֵּת אֶת עֵינָיו,

תְּחַבְּקֶנָּה יָדוֹ אַהֲבָה;

נִסְתַּם בּוֹר־קִבְרָם עֲלֵיהֶם;

יָנוּחוּ עֲלֵי מִשְׁכָּבָם.