עִיר יֵשׁ בְּאַנְגְּלִיָּה, לֶסְטֶר זֶה שְׁמָהּ,

בְּלוֹנְדוֹן נִקְרֵאת כָּךְ כִּכָּר –

שָׁלֹשׁ אֲחָיוֹת, בִּדְמָמָה,

נִצָּבוֹת שָׁם יוֹם־יוֹם, אֵין־מַכָּר.

הַצְּעִירָה פְּרָחִים הִיא מוֹכְרָה,

שְׂרוֹכֵי־מִנְעָלִים – הַשֵּׁנִית.

בַּחֲצוֹת מִשְׂתָּרְכָה הַבְּכִירָה:

אֶת גּוּפָהּ זוֹ תִּתֵּן לַקּוֹנִים.

מַבִּיטוֹת הַצְּעִירוֹת בָּאָחוֹת,

לֹא אֵיבָה, לֹא אָלָה בְּקוֹלָן;

הֵן בָּזוֹת הַשָּׁלֹשׁ, נִדָּחוֹת,

לָרְחוֹב, וְלָעִיר, לָעוֹלָם.

אַךְ בְּשׁוּב הַקְּטַנּוֹת אֶל הַקֵּן,

לוֹ ׳בַּיִת שֶׁלָּנוּ׳ קוֹרְאוֹת –

עַל שְׂרוֹךְ וְעַל פֶּרַח שְׁתֵּיהֶן

מוֹרִידוֹת, אֵין־רוֹאִים, הַדְּמָעוֹת – –