יֵשׁ לִי יֶלֶד, בֵּן יָקִּיר,

יֵשׁ לִי יֶלֶד־מַחְמַדִּים.

מִדֵּי אֶרְאֶנּוּ – לִי נִדְמֶה:

תֵּבֵל לִי לְבַדִּי.

אַךְ לִרְאוֹתוֹ בְּעוֹד הוּא עֵר

יָמִים אֲקַו לַשָּׁוְא:

אֲנִי אָבוֹא – וְהוּא יָשֵׁן,

בַּלֵּיל אֶרְאֶה פָּנָיו.

אַשְׁכִּימָה שַׁחַר לֶעָמָל,

אָשׁוּבָה מְאֻחָר:

הָהּ, מִבְּשָׂרִי כִּי אֶתְעַלֵּם,

מַבַּט־יַלְדִּי לִי זָר.

בָּאֹפֶל לְבֵיתִי אָשׁוּב,

רוּחִי בִּי תַּעֲטֹף –

אִשְׁתִּי תַּקְבִּיל פָּנַי בְּגִיל:

עַלִּיז הַבֵּן וָטוֹב.

כִּי מֹתֶק הוּא וְאִמְרֵי פִּיו:

׳אִמְרִי – יִפְנֶה אֵלַי –

מָתַי יָשׁוּב אָבִי הַטּוֹב

וּמַה יָּבִיא לִי שַׁי?׳

אַקְשִׁיב וַאֲמַהֵר אֵלָיו:

דָּבָר יִפֹּל מִיָּד!

אַהֲבָתִי כָּאֵשׁ תִּבְעַר:

יִרְאֵנִי־נָא הַקָּט!

עַל יַד עַרְשׂוֹ לִי אֶתְיַצֵּב,

אַבִּיט, אַקְשִׁיב – וָהָס.

חֲלוֹם יָנוּעַ עַל שְׂפָתָיו:

׳אֵיפֹה אָבִי מֵאָז?׳

אֶשַּׁק עֵינָיו, עֵינֵי הַתְּכוֹל

הֵן נִפְקָחוֹת – הָהּ, בֵּן!

רוֹאוֹת הֵן, גַּם רוֹאוֹת אוֹתִי,

הִבִּיט – וַיַּעַצְמֵן.

אָבִיךָ פֹּה, הַבֵּן יַקִּיר,

הוּא שַׁי לְךָ הֵבִיא.

חֲלוֹם יָנוּעַ עַל שְׂפָתָיו:

׳אֵיפֹה, אֵיפֹה אָבִי?׳

בְּלֵב הוֹמֶה, בְּלֵב עוֹגֵם

אֶשְׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת:

׳יֵשׁ יוֹם, יַלְדִּי, אַתָּה תָּקִיץ –

לֹא תִּמְצָאֵנִי עוֹד׳ – –