מַלְבִּין, בּוֹקֵעַ אוֹר הַבֹּקֶר

עוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם,

לַאֲדָמָה הַמִּתְעוֹרֶרֶת

שׁוֹלַחַת הִיא בִּרְכַּת שָׁלוֹם.

פֹּה אֶתְהַלֵּךְ וְלִבִּי אֵלַיִךְ,

קוֹל שִׁירָתִי נוּגֶה קוֹדֵר.

אַתְּ יְשֵׁנָה אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת,

אֵינֵךְ פּוֹתַחַת לַמְשׁוֹרֵר.

שִׂימִי גַם אַתְּ שִׂמְלַת הַלֹּבֶן,

בּוֹאִי, רִפְאִי נַפְשִׁי הַחוֹלָה.

אַתְּ רְחוֹקָה – הַשֶּׁמֶש אֵינֶנָּה,

אַתְּ עַל יָדִי – הַשֶּׁמֶש עוֹלָה!