קראתי בהשקפה את דברי מר י' ליפשיץ על המושבה זכרון יעקב ולמען האמת הנני מוצא לנחוץ להעיר בזה דברים אחדים.
מר ליפשיץ אומר בין יתר דבריו כי ממאה וחמשים משפחות לא נשארו כי אם שלשים.
זה לא אמת!
אני בתור בן המושבה ההיא יודע אל נכון כי ישנן כעת בז“י יותר ממאה משפחות, מהם כששים אכרים, כעשרה פקידים, כעשרים פועלים, ויתרם חנוונים ובעלי מלאכה שמספרם עולה ג”כ לערך שלשים משפחה.
כנראה לא דיק מר ליפשיץ במספר והמעיט את מספר התושבים בכונה כדי שיוכלו להשתמש אח"כ במאמר כאחד הנביאים:
בתים רבים נשמו ושמה יכה שאיה, ובאמת לא דבים ולא יער.
אף יכול אני להעיד כי אף בית אחד לא נשם, וכל הבתים מלאים ב“ה יהודים, אדרבה במשך השנים האחרונות נוספו עוד בנינים רבים. האכרים בנו להם ארוות ורפתים חדשים, אחדים מהם בנו בתי אבן תחת בתי עץ שהיו להם מכבר, כמו צוקרמן, לובמן, שצמן, ועוד, ובתים אחדים שנתרוקנו ע”י אכרים ופקידים אחדים שעזבו את המושבה נושבו ע"י פועלים עברים שנעשו לאכרים באטליט. זאת ועוד אחרת!
מר ליפשיץ פותח את ממיו בשאלה (בתמיה) הזאת היא המושבה כלילת – יופי? ולהלן הוא נד למושבה שלא עוד ירביצו מים בחוצות והפנסים לא יגיהו את אורם.
מר ליפשיץ מתגעגע אחרי הימים “הטובים” ההם שלא ראה בודאי. ואני, שנהניתי מאור הפנסים, מגן הטיול, מקהלת המשוררים ועוד, ועוד, איני מתגעגע כלל וכלל אחרי “זכרון” ההוא. כי אז לא היתה זו מושבה אלא עירה קטנה שפנק אותה הנדיב מחבתו לעיר הנקראת על שם אביו, זאת היתה “פריז הקטנה”, ועכשיו רק עכשיו שזו זכרון החלה להיות מושבה כדבעי רק עתה נוכל לראות בתוכה אכרים אמתים שאינם משליכים את יהבם על אחרים ואינם מחכים לראש החדש לקבל תמיכה, אלא עובדים הם בזעת אפם להרויח את לחמם, ובשעה שהם שומרים את תבואותיהם בלילות “במרה” או “בבורג” תחת כפת השמים לא אכפת להם כלל אם הפנסים לא יגיהו את אורם בחוצות המושבה, וגם אינם מקפידים ביותר אם הרחובות לא נרבצו פעמים ביום כבשנים הטובות, ותחת זה הם מוציאים עד פרוטתם האחרונה לתקן את הדרכים שעליה ימשכו הבהמות את תבואתם.
איני רוצה לנגע ביתר דבריו של מר ליפשיץ, שיש לערער עליהם קצת. אבל מבטחני כי כל המתענין במצב הישוב בכלל וזכרון בפרט לא ישים לב לדברי איש אשר עבר פעם או שתים במושבה וכתב דברים שאין בהם ממשות וצל של אמת.
י' קרניאל