עֵדֶר אֲדנָי / י"ל גורדון

(לכבוד בעל המחברת “אם אין אני לי, מי לי?”)

מָה אָנוּ, תִּשְׁאָלוּ, וּמָה חַיֵּינוּ.

הָעָם נַחְנוּ כָּעַמִּים מִסְּבִיבֵנוּ

אוֹ רַק עֲדַת אִישִׁים בַּעֲלֵי דָּת אַחַת?

הָבָה אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד זֶה בְּנַחַת,

אַךְ אַל תּוֹצִיאוּ דִּבָּה מִן הַחֶדֶר:

לֹא עָם, לֹא עֵדָה אֲנַחְנוּ, רַק – עֵדֶר

עֵדֶר אֲדנָי, צֹאן קֳדָשִׁים הִנֵּנוּ,

הָאָרֶץ הִיא הַמִּזְבֵּח לְפָנֵינוּ

וַאֲנַחְנוּ כַּחַג בַּעֲבֹתִים אֻסַּרְנוּ,

כִּי לִהְיוֹת הַשּׂה לָעֹלָה נוֹצָרְנוּ.

וּמִבֶּטֶן לַקֶּבֶר כָּל הַיָּמִים

כֵּן נֵצֵא בִּרְצוּעוֹת – בִּרְצוֹן חֲכָמִים.

עֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ, צֹאן מַאֲכָל הִנֵּנוּ,

הַבְּעָלִים, הָרֹעִים אוֹכְלִים טוּבֵנוּ,

צַמְרֵנוּ יָגֹזּוּ, עוֹרֵנוּ יַפְשִׁיטוּ

וּלאֵבוּסֵנוּ כִּי רַק לֹא יַבִּיטוּ,

מִנְעוּרֵינוּ יְנַהֲגוּנוּ הַמִּדְבָּרָה

בִּמְקוֹם אֵין מִרְעֶה וּסְבִיבָיו נִשְׂעָרָה.

עֵדֶר בַּמִּדְבָּר, צֹאן הֲרֵגָה הִנֵּנוּ

הַזְּאֵבִים מִכָּל צַד יִשְׂתָעֲרוּ עָלֵינוּ,

אִיש אִיש בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לִבֵּנוּ קוֹרֵעַ

נְשַׁוַּע לֹא נִוָּשַׁע, נִצְעַק אֵין שׁוֹמֵעַ,

סָגַר עָלֵינוּ הַמִּדְבָּר כָּל אַפְסָים,

הָאָרֶץ נְחֻשָׁה, בַּרְזֵל הַשָּמָים.

אָמְנָם עֵדֶר הַיְקָר, צֹאן בַּרְזֵל אָנוּ,

הֵן כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא נִכְחַד קִימָנוּ,

הַזְּאֵבִים הָרְעֵבִים הִשְׁאִירוּ גָּרֶם,

הַגֹּזְזִים הַבֹּזְזִים לֹא הִכּוּ חֵרֶם,

הָרֹעִים הַתּוֹעִים לֹא כִּבּוּ רוּחנוּ –

אַךְ הַלְנֵצַח נְצָחִים יַעֲמֹד כֹּחֵנוּ?

עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, צֹאן אֹבְדוֹת הִנֵּנוּ.

לֹא נֵצֵא חֹצֵץ לְהוֹשִׁיעַ נַפְשֵׁנוּ,

אִיש יִרְעֶה יָדוֹ, כָּל עֲמָלוֹ לְפִיהוּ,

אֵין דֹּאֵג אֵין חֹלֶה בַּעֲמַל אָחִיהוּ,

עַל כֵּן אֵין יֶשַׁע, אֵין מִשְׁטָר וָסֵדֶר;

לֹא עָם, לֹא עֵדָה אֲנַחְנוּ, רַק – עֵדֶר.

ר“ח חשון, תרמ”ג