תקל1
מִכָּל עָרֵיהֶם נִקְהֲלוּ
וְאוֹיְבֵיהֶם תַּחְתָּם יִפְּלוּ4
הָמָן וּבָנָיו עַל עֵץ תָּלוּ
-
פזמון זה ושלאחריו מכוּונים לקרובה של פורים, ואולי הועתקו כאן בטעות; ועיין לעיל, עמ' 37, הערה 116. [ההערה אומרת: למעשה אין כאן אלא ארבעה פזמונות הקשורים לסדר. בנוסף עליהם העתיק הסופר שני פזמונות של פורים (אחד מהם אולי ‘מחרוזת’; שים לב להתחלת האלפבית!), ואי־אפשר לדעת כיצד נתגלגלו לכאן. אולי חל הסדר פעם, בתקופת האנונימוס, סמוך לפורים?] ↩
-
יקרים: ישראל. ↩
-
לשם: כנראה: לשם ה'. ↩
-
יפלו: נראה שצ"ל ‘נפלו’. ↩