נָשָׂאנוּ מְנוֹרוֹת יְקָרוֹת שֶׁל זָהָב

בְּאֹפֶל הַלֵּיל;

וְדַוְקָא בַּסַּעַר הָאֵשׁ הִזְדַּקְּפָה

וְהַנֵּפְטְ הִצְטַלֵּל.

נִצִּינוּ עַל שֵׁם וְעַל נִיב, אַךְ הָאֵשׁ

בְּכֻלָּן הַיְנוּ־הַךְ;

וּפִתְאֹם נְפוּחֵי־לְסָתוֹת בָּן נָפַחְנוּ,

וְהַדֶּרֶךְ חָשַׁךְ.

וּבְגָדִים לָבַשְׁנוּ לֹא סִנְוְרוּ עַיִן,

אַךְ יָפוּ לְתֻמָּם;

דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת הִתְרַפְּדוּ בְתוֹכָם

וְלָפְתוּ בְחֻמָּם.

וּפִתְאֹם יוֹם אֶחָד – הִתְפָּרְקוּת, הִתְעַרְטְלוּת,

וּבְיָד פְּזִיזָה;

הַבִּיטוּ בַדּוֹר, אֵיךְ רוֹעֵד הוּא מִקֹּר

כְּצֹאן עוֹלָה מִגְּזִיזָה.

עַתָּה שׁוֹכְבִים אָנוּ כֻלָּנוּ בַּבּוֹר,

בְּאֵלֶם וּמְרִי;

וְאֶנַח עֵת יַעַל, יָחוּג נְמוֹכוֹת

וְחוֹזֵר עֲרִירִי.

חשון תש"ו