זַעֲזוּעַ לַלֵּב וְלַיְקוּם

תָּמִיד בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לֵיל:

הַגֶּשֶׁר נִסְדַּק שֶׁעָלָיו

תֵּבֵל בְּטוּחָה תְּטַיֵּל.

אַךְ טֶרֶם נוֹדַע הַזַּעֲזוּעַ

שׁוּב גֶּשֶׁר יַצּית אֶת אוֹרָיו;

לַמֹּחַ מְאוּם אֵין לִשְכֹּחַ,

וְהַלֵּב הוּא לִמּוּד מְגוֹרָיו.

אַךְ יֵשׁ וּמֵעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ

בּוֹקַעַת שַׁאֲגַת חַלְחָלָה:

הַשַּׁחַר בּוֹשֵׁשׁ רַק לְרֶגַע,

וְתֵבֵל אֶל הַתְּהוֹם גֻּלְגְּלָה.

וְאַחַר – שׁוּב הַכֹּל כַּשּׁוּרָה,

מוֹצְאֵנוּ הַזְּמַן בְּכָל שֶׁטַח;

אַךְ בְּנֶפֶשׁ דּוֹרוֹת יִשְׁתַּזֵּר

חוּט אָפֵל שֶׁל חֲתַת וְאֵל־בֶּטַח.

שבט תש"ו