I

בְּבֹקֶר עָבוֹת לְדַרְכֵּנוּ יָצָאנוּ

לֶהָרִים הַלְּבָנִים, לִמְרוֹמֵי “הַר־תּוֹתָח”,¹

חֲבוּרַת סַקְרָנִים, חֲסִידֵי הַטֶּבַע,

וְלַדֶּרֶךְ צֵידָה: פַּת־שִׁפּוֹן וְכוּתָח.

נִחֲמָנוּ נֶהָג: כָּךְ נוֹהֵג יוֹם אֱלוּל,

פּוֹתֵחַ בְּעָב וּמְסַיֵּם בְּהָדָר;

חָצִינוּ שְׁדֵמוֹת וּכְפָרִים וִיעָרוֹת,

צָהֳרַיִם – הַיְקוּם הִתְכַּרְכֵּם וְקָדָר.

טִפּוֹת נִרְאוּ עַל זְגוּגִית הַמְּכוֹנִית,

צְמֻגּוֹת כְּרִבָּה וּגְדוֹלוֹת כְּאִסְתְּרָה;

פִּתְאֹם וַתִּצְנַח אֲפֵלָה, וַיְהִי לֵיל,

וְהָךְ רַעַם עַל רֹאשׁ הָעוֹלָם כִּבְלִיסְטְרָה.

גֶּשֶׁם עַז נִתַּךְ אַרְצָה עַד נִתַּז לַשְּׁחָקִים

וַיְתוֹפֵף כִּבְמַקְלוֹת עַד הָרֶכֶב נֶעְצָר.

חָלַקְנוּ קְלָלוֹת לַנֶּהָג וְלַסַּעַר,

פָּרַשְׂנוּ כַפֵּינוּ אֶל עָל מִמֵּצַר.

מַה לַּעֲשׂוֹת? הוֹצֵאנוּ אַמְתַּחַת צֵידָה,

וַנְּמָרֵר: לֹא נִרְאֶה עוֹד אֶת הַר הַתּוֹתָח;

וְאֵת לֹא הוֹעִילוּ תְפִלּוֹת וּקְלָלוֹת

הוֹעִילָה אַט אַט זוֹ הַפַּת בְּכוּתָח.

פָּקַח הָעוֹלָם אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת,

הֶחֱלִיקָה מְכוֹנִית עַל כְּבִישִׁים מַקְטִירִים,

וְשָׁעָה קַלָּה עֵת עָבְרָה וַנַּעֲמֹד

בְּתַחְתִּית הָהָר וְהֵיכָלָיו הַטְּמִירִים.

II

קָרוֹן הַתָּלוּי מֵעַל כֶּבֶל נְשָׂאָנוּ

עַל יַעֲרוֹת הַבְּרוֹשִׁים בְּמִדְרוֹן אַוְרִירִי.

אַךְ מְרוֹמִים יֵשׁ רַבִּים וּמְרוֹמֵי מְרוֹמִים,

וְאֶחָד צוּק הַשִּׂיא הַנִּשְׁקָף עֲרִירִי.

שָׁמָּה נַעַל בְּרֶגֶל סְחוֹר סְחוֹר בְּנָתִיב

כֹּה צַר עַד כָּל כֶּשֶׁל עָלוּל לְשַׁכֵּל.

וְהַתְּהוֹם אַךְ רִחְרַח לֵב דּוֹפֵק אֱנוֹשִׁי

וְקָם לִתִּחִיָּה נְכָלָיו לְנַכֵּל.

לִבִּי חָשׁ מַגַּע־קֶרַח שֶל יַד מַעֲמַקִּים.

נִשְׁבַּעְתִּי עוֹד קָט וְהַכְּסִיל הִתְמַסֵּר!

מַה חִנּוֹ, מָה עָנְגּוֹ שֶׁל רִסּוּק אֲבָרִים?

מַה תָּרֹן כְּלָיָה? מַה בְּשׂוֹרָה תְּבַשֵּׂר?

וְהִנֵּה הִסְתּוֹבֵב הַתְּהוֹם, רֶגַע קָט,

אַךְ הֻכֵּיתִי סְחַרְחֹרֶת כִּבְמָחוֹל שֶׁל זְוָעוֹת.

וּמַה לָּכֶם, חֲבֵרִים, כִּי תַפְנוּ פְנֵיכֶם

כִּילָדִים עֵת יִשְׂאוּ כֹהֲנִים אֶצְבָּעוֹת?

נִנְעַץ אֶת עֵינֵינוּ בַּתְּהוֹם כְּמַטּוֹת

וְנִדְרֹךְ עַל שׁוּלָיו בַּמַּטּוֹת נִשְׁעָנִים.

אָנוּ עוֹלִים זְהִירִים סְחוֹר סְחוֹר. שׁוּר, הַשִּׂיא!

וְהַכֹּל כְּבָר מִלְּמַטָּה, הָרִים וַעֲנָנִים.

III

מַה שֶּׁקֶט זוֹהֵר וְצוֹנֵן כָּאן סָבִיב,

מַה תְּנוּעָה חֲרִישִׁית כִּצְלָלִים עַל קִירָם.

וְסַעַר וְסוּפָה כָּל הַדֶּרֶךְ לִוּוּנוּ

חוֹזְרִים לְבֵיתָם כִּכְבָשִׂים לְדִירָם.

הֲרָרִים יְרֻקִּים, עֲנָקִים לְרַגְלֵינוּ,

בִּלְבּוּל שִׁפּוּעִים וּבְכָל זֹאת גַּם שׁוּרָה;

כְּמַעְגַּל אֲלֻמּוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף

מִסָּבִיב לְגִבְעָה עֲגֻלָּה וַהֲדוּרָה.

מִכָּל נֶקַע וְחָגָו אַט עוֹלִים הֶעָבִים –

הִנּוּמוֹת לְבָנוֹת, נְשִׁימוֹת עוֹלָלִים –

זוֹרְקִים אֶת אֲרִיג צִלְלֵיהֶם עַל גְּבָעוֹת,

צָפִים לְמָרוֹם וּבִן־רֶגַע כָּלִים.

זֶה כָלֶה, זֶה עוֹלֶה – הַצְּלָלִים נֶאֱרָגִים –

זֶה זוֹחֵל עַל גָּחוֹן וְעוֹלֶה כְּמוֹ בִיגִיעַ.

מֵעֵבֶר הָרִים, שׁוּר, עָב־אִמָּא גוֹחֶנֶת

וְתִינוֹקָהּ הָרָפֶה בְּשִׁנֶּיהָ תַּגְבִּיהַ.

אֲנִי עוֹמֵד מְפֹעָם מִלִּבְנַת הֶחָזוֹן,

וְחִידוֹת בִּי עוֹלוֹת, מִי יִתֵּן וְנִפְתָּרוּ:

יְצוּרִים שְׁמֵימִיִּים־אוֹרִיִּים אֵלֶּה –

הַהֵם הֶעָבִים שֶׁמִּלְּמַטָּה קָדָרוּ?

הַהֵם הָרְעָמִים עַל קָדִקֹד הָעוֹלָם?

לָמָּה יִהְיֶה לְחָרוֹן הַזִּיו הַצּוֹנֵחַ?

אֵיךְ כְּרוּב עֵת יִגְלֹש עַל קַרְקַע יֵהָפֵךְ

לְחַיָּה מְיַלֶּלֶת עַד אָדָם בּוֹרֵחַ?

וּמַה תַּכְלִית הָאָדם? לַחֲזוֹת יֹפִי צָף בַּמָּרוֹם,

לְהוֹשִׁיט לוֹ זְרוֹעות וְלִכְמֹהַּ לֹו נֵצַח,

וְאַף פַּעַם לֹא לַחְמֹד רִדְתּוֹ עַל הָאָרֶץ

שַׁרְבִיטוֹ בִּימִינוֹ וְכִתְרוֹ עַל הַמֵּצַח? –

IV

מִי קוֹרֵא שָׁם בִּשְׁמִי? מִי צוֹעֵק: יֵשׁ לֵרֵד? –

הַשֶׁמֶשׁ שָׁקַע. שׁוּר, מָעוּף שֶׁל גַּחֶלֶת!

רְאִיתִיהָ בָאֲוִיר עַד עֵינַי עִפְעֲפוּ,

וְכָל סְדָק וְנִקְרָה מָלְאוּ אֵשׁ מְתֻלְתֶּלֶת.

אַךְ זוֹ אֵשׁ לֹא דוֹמָה לְשׁוּם אֵשׁ בָּעוֹלָם,

לֹא תִקְפֹּץ בְּעֶבְרָה, לֹא תַלְשִׁין לַעֲבָרִים;

הִיא שׁוֹכְבָה בַעֲרִיסַת הַסְּלָעִים וְנוֹשְׁמָה,

וּנְשִׁימוֹת אֲדֻמּוֹת מִתְנַשְּׂאוֹת בֶּהָרִים.

הִיא נָחָה כְגִזַּת רְחֵלִים שֶׁל שַׁלְהֶבֶת;

רַק תַּלְתַּל עַל תַּלְתַּל מִתְפָּרֵשׂ מֵהַתְּהוֹם,

מִתְרוֹמֵם כְּמוֹ בְרוּחַ אִטִּית, וְנָמוֹג.

מִי רָאָה שַׁלְהָבוֹת הָעוֹלוֹת כַּחֲלוֹם?

כָּךְ יוֹקֵד לְרַגְלֵי הָעוֹלָם בְּנִמְנוּם,

צְעִיפִים בּוֹעֲרִים אַט צָפִים לְגָבוֹהַּ;

וְכָל צְוָח לֹא נִשְׁמָע וְלֹא רַעַשׁ פַּעֲמוֹנִים,

הַכֹּל חֻלְחַל וְהֻקַּף בַּדְּמָמָה שֶׁל אֱלוֹהַּ.

וְאֶנְקַת הָאָדָם מִן הַמְּדוּרָה וְלִפְנִים

לֹא תָקְשַׁב, לֹא תָרְגַּשׁ בַּהֶקֵּף הָרָחָב;

הַס! תּוֹקֵעַ שׁוֹפָר. עֵת לֵרֵד מִן הָהָר,

וָאֵרֵד מְפֹעָם וּמֻתְמָהּ וּמֻכְאָב.