בשנת תרפ“ז מלאו שבעים שנה לקיומו של הדו־ירחון מאנאטסשריפט הנ”ל, שהעשיר את מדע היהדות עושר גדול.
אותו יסד הד"ר ר' זכריה פרנקל בשנת 1851 בדרזדן, ומשם עבר למקומות אחרים, ומהם לברסלוי.
ר' זכריה פרנקל היה תלמיד חכם ותיק, גדול בתורה, וביחד עם זה בעל ידיעות מרובות במדעי החול. ולאשרו נמצאה אצלו הסינתיזה לאַחד את חכמת היהדות וחכמת החול, שתעזורנה אשה רעותה, פתגמו היה: “רצינות המדע מזדווגת יפה עם רצינות האמונה”. דרכי המשנה ומבוא הירושלמי שכתבם עברית נחשבים בצדק לספרים קלסיים.
ובזמן ההוא שיסד הרז"פ את ירחונו דרושה היתה התאמצות יתרה, ממש מסירות נפש, כדי להציל את היהדות הגרמנית מכליון. לרגלי המהפכה שהיתה בגרמניה בשנת 1848 באה פתאום מהפכה גם במהלך המחשבה של יהודי גרמניה. הם חשבו כי הנה שעת הגאולה באה, ומהיום יתאחדו כל העמים באחדות גמורה, והם, היהודים, היו הראשונים לותר על יהדותם ובלבד להכנס לתוך החברה האנושית ולהטמע בתוכה.
ר' זכריה פרנקל בעינו הבהירה ראה את התקלה המתרגשת ובאה מפזיזות זו ונתן את לבו לבצר את חומת היהדות, שבעדה נלחם מבית ומבחוץ, וחבר ספרים יקרים, והעמיד תלמידים רבים. מעשה גדול היה יסודו של המאנאטסשריפט, שהיה למרכז המדע של היהדות והצליח לאסוף סביבו אנשים גדולים, סופרים חכמים, בעלי כשרון ממדרגה גבוהה, שעזרו עמו יחד לשם המטרה הנשגבה שהקימו להם – הצלת היהדות ושגשוגה.
במשך שבע עשרה שנה היה הרז“פ העורך הראשי וגם העובד הראשי במאנאטסשריפט. מן 517 גליונות שהוציא לאור היה החלק הרביעי – 1271/2 גליון – פרי עבודתו העצמית. מכל חבריו לא נמצא אחד דומה לו בחריצות ורבוי הגוָנים הספרותיים. רק אחד היה מחבריו, שעלה עליו ברוחב ההקף וקלות הפריון, ובכלל לא היה שפל הרבה במעלה מהרז”פ, זהו ההיסטוריון, אשר עדיין לא קם כמוהו, ד“ר צבי גרץ ז”ל, אשר היה עוזרו של הרז"פ בחייו, ובמותו נעשה הוא לעורך ראשי של המאנאטסשריפט. והספיק להוציא עוד 20 כרכים. מן 684 גליונות שהוציא גרץ לאור, 179 גליונות היו פרי רוחו של גרץ עצמו. וכמה גדולים וחשובים היו מאמריהם של פרנקל וגרץ שנדפסו במאנאטסשריפט!
ודו־ירחון זה נתחבב על כל חכמי המערב, כל אחד חשב לו לחובה להביא אליו מנחה מפרי חכמתו, והננו לתת כאן רשימה קטנה משמות חכמי ישראל שהשתתפו בדו־ירחון זה:
בשנת 1852 נלוו בתור סופרים עוזרים: ברנהרד בעער, דוד קאססעל, יצחק קאֶמפף, וואלף לאנדאו ושניאור זקש.
בשנת 1853 – אהרן יילינק, מאיר ווינער ויוסף צעדנער.
בשנת 1854 – אליקים כרמולי, לוי הרצפלד, דוב אופנהיים ויעקב רייפמאן.
בשנת 1855 – עמנואל יואל, רפאל קירכהיים, יעקב לוי, אד. שמידעל, ברוך (בנדיקט) צורקמן.
בשנת 1856 – שלמה זלמן חיים הלברשטאם, מאיר קייזערילנג, ל. לויזון.
בשנת 1857 ליאופולד דוקעס ולוי זאאלשיטץ.
בשנת 1858 – עמנואל הֶכט, מארכוס יאסטראוו וגרשון וואלף.
בשנת 1859 – לצרוס אַדלר.
בשנת 1860 – ברנהרד זאמבער.
בשנת 1862 – אברהם ברלינר.
ועוד כחמשים סופרים חכמים נתנו מפרי רוחם לדו־ירחון זה רק לא בתמידיות כראשונים.
כידוע יסד האז“פ בברסלוי בשנת 1854 בית מדרש לרבנים. ובו גִדֵּל חכמים רבים גדולי תורה ומדע, שהזכירו את רבם תמיד בהערצה גדלה ובחבה, כי גם הוא היה מתיחס אל תלמידיו כאב רחום אל בניו. והוא משך אותם להשתתף בדו־הירחון שלו. ומשנת 1856 כמעט בכל שנה נתוסף מתוך התלמידים לכל הפחות homo novus אחד. מהם היו כאלה שפרסמו פרי חכמתם בהיותם עוד צעירים מאד (רב"ז בכר – בן תשע עשרה וכן מ. לאנדסברגר). ונמצאו ג”כ עובדים בו יחד אב ובנו, כמו שמואל בק וליאו בק. שלמה בראנן ומרדכי בראנן, יעקב גוטמן ויוליוס גוטמן ועוד רבים.
וגם בנוגע למקומות מושבותיהם של הסופרים המשתתפים בדו־הירחון הזה היה מעין קבוץ גליות: משיקאגו שבמערב עד שנגחאי שבמזרח, מפטרפורג שבצפון עד טֶלמזון באלג’יר, הסמוכה למארוקו בדרום. באירופה ישבו מהם 286 (מהם 175 בגרמניה, 46 באוסטריה, 21 בהונגריה, 10 ברוסיה, 8 בצרפת, 6 באנגליה, 4 בארץ השפלה, 4 בשוויץ, 3 באיטליה, 2 בשודיה, 2 בבלגיה, 3 בדניה, 1 בבולגריה).
הרשימה הזאת לקוחה בעיקרה מהרצאה שהרצה מ. בראנן בשנת 1906 כשמלאו לדו־הירחון יובל שנים לקיומו (כחמש שנים היתה הפסקה באמצע).
משנת 1887 עד שנת 1892 נפסקה הוצאת המאנאטסשריפט מפני חולשתו של גרץ.
אחרי מותו של גרץ בשנת 1893, קבלו עליהם את עריכת דו־הירחון הזה הד“ר מרדכי בראנן, שנעשה גם לראש בית מדרש הרבנים בברסלוי ועמו יחד הד”ר דוד קופמן. שני החכמים האלה אעפ“י שלא היו שוים בגדולת המדע להרז”פ ולהר"צ גרץ רבותיהם, אבל גם הם היו בעלי כשרונות גדולים ולבם מלא אהבה לעם ישראל ולתורתו, ודו־הירחון היה גם אז חביב ומקובל בעיני החכמים.
בשנת 1899 מת הד“ר קופמן ומהכרך 44 נעשה בראנן לעורך יחידי. בימי המלחמה העולמית כאשר גברה המצוקה, היה הד”ר בראנן מוכרח לצמצם את העתון, והדבר הזה הסב לו צער גדול, ובשנת 1920 הלך גם בראנן למנוחות. אבל דו־הירחון הזה לא נפסק וגם עתה הוא יוצא לאור בעריכת הד"ר היינימאן.