בִּרְגָעִים מְעַטִּים,

בֵּין שִׁכְחַת־מַעֲשֶׂה לְנֶפֶש־חָג,

נִרְגַּע הַנָּהָר הַגָּדוֹל כְּמוֹ מִתְעַלֵּף:

בִּמְקוֹם אֲבָנִים,

הָעוֹלוֹת וְנוֹפְלוֹת בַּמִּשְחָק,

זֶרֶם שֶׁל מַיִם כְּחֻלִּים בּוֹ חוֹלֵף.

הַמַּיִם מְחַפְּשִׂים אֶת אַבְנֵי הָרְתִיחָה

וְגַם הָאֲבָנִים שׁוֹאֲלוֹת לַזֶּרֶם הַדּוֹמֵם.

מֵעֵבֶר לִנְהַר־הָאֵימִים הַשַּׁלְוָה מַבְטִיחָה

אֶרֶץ שֶׁבָּהּ כֹּל מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ – נוֹשֵׁם.

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ לְעִתּוֹת שֶׁל שַלְוָה,

כַּאֲשֶׁר הַתְּכֵלֶת

שְׁלֵמָה וּשְׁקוּפָה בַּנָּהָר?

מְדַמִּים עַל שְׂפָתוֹ עֵצִים רַחֲבֵי־עַלְוָה

הַשּׁוֹתִים אֶת כֻּלּוֹ –

וְשׁוּב אֲבָנִים יִסְעָר.