אָבִי רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו,

בַּחֲלוֹם־בַּלָּהוֹת תָּמִים,

לִפְנֵי שֶׁפָּנוּ שְׁעוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת

אֶל קֵץ הַיָּמִים –

זָקֵן בְּחַדְרוֹ שֶׁבַּיַּעַר.

זֶה הָיָה הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ

אוֹ אוּלַי סָב־סָבִי הַטּוֹב;

אָבִי פָּנָה כְּמוֹ לַכֹּתֶל

אֶל זְכוּת־אָבוֹת.

הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן שָׁהָה וְהָלַךְ

וְהוֹתִיר אֶת אָבִי לְגוֹרָלוֹ

וְחָתַם לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹ

בִּרְכַּת־הַצָּלָה – לַשָּׁוְא.

*

וְהַיּוֹם, רָאִיתִי אֲנִי,

בְּהָקִיץ, יְהוּדִי זָקֵן

יוֹשֵׁב בְּבִקְתָּה רְעוּעָה,

עָמֹק עָמֹק בַּיַּעַר

זְקָנוֹ לָבָן כֶּחָלָב

וּבוֹכֶה, כַּמָה בּוֹכֶה.

שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ

מִתְפַּתְּלוֹת בֵּין כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן

כְּמוֹ שָׁרָשִׁים חֲשׂוּפִים

לְאַחַר סַעֲרַת שִׁטָּפוֹן.

כַּמָּה מְלוּחִים וּמָרִים

הַשָּׁרָשִׁים הַמִּתְפַּתְּלִים

וְכַמָּה מַאֲבִין עוֹד וָעוֹד

הַלֵּב הַמְפַכֶּה.

אָבִי מָסַר לִי חֲלוֹם.