לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתָהּ בְּהִזְדַּקְּנָהּ –
אַךְ בַּשָּׁמַיִם בְּהִירָה הָיְתָה הַלְּבָנָה
וְרֵיחַ הַשִּׂיחִים הָיָה מַפְעִים;
אֵין כֹּחִי בְּהַעֲמָדַת פָּנִים.
כָּבֵד לִבִּי לִרְאוֹת אֵיךְ הִתְמַעֲטָה,
אֵיךְ הִסְתַּגֵּר הַכֹּל, צֻמְצַם עַד לְמַלְבֵּן מִטָּה;
אַךְ נוֹף הַמֶּרְחָבִים הָיָה מַפְעִים.
עֵינַי הָלְכוּ אֶל גַּג אָדֹם,
אֶל עֲנָנִים בַּחוֹף, אֶל חֶלְקַת מַטָּעִים.