בִּי, דֻּבִּי, דֻּבִּי הַקָּט!

אַל תִּבְכֶּה! חַכֵּה מְעַט!

בּוֹא יָבוֹא עָנָן כָּבֵד,

גֶּשֶׁם עוֹד מְעַט יֵרֵד

בֶּהָרִים וּבַבְּקָעוֹת –

אֵין עוֹד צֹרֶךְ בִּדְמָעוֹת

לוּ הָיִיתָ קְצָת חָכָם

לֹא בָּכִיתָ לְעוֹלָם!

אַךְ אִם גֶּשֶׁם לֹא יֵרֵד,

לֹא יֵרֵד עָנָן כָּבֵד –

אֵין דָּבָר! לֵךְ לַגִּנָּה.

שָׁם צוֹמַחַת שׁוֹשַׁנָּה.

שָׁם תִּבְכֶּה, תִּבְכֶּה, תִּבְכֶּה,

בִּדְמָעוֹת אוֹתָהּ תַּשְׁקֶה,

אִם תִּבְכֶּה וְלֹא תִּבְרַח –

הַגִּנָּה כֻּלָּהּ תִּפְרַח.