לֹא יוֹם אַף לֹא לַיְלָה: דִּמְדּוּמִים הָיוּ

חַיָּי.

וְזֶה אֲשֶׁר – לֹא הָיָה וְזֶה אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה –

הָיָה מַאֲוַיָּי.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָרֹךְ אֶחָד – וְרַק לִרְגָעִים

יֵשׁ כִּי אִנָּעֵר.

אֲשַׁפְשֵׁף עֵינַי: עֲלָטָה. אַךְ פְּאַת־שָׁמַיִם אֶחָת

אֲדֻמָּה עַד־לְבָעֵר.

אַבִּיט וְכַף לֶעָיִן: הַאִם הוּא לִפְנוֹת־עֶרֶב?

הַאִם לִפְנוֹת־שַׁחֲרִית?

לֹא אֵדָע. וְלֹא אֵדַע אִם עַתָּה רַק אָחֵל

אוֹ אִם זֶה כְּבָר אַחֲרִית.

לֹא אָהַבְתִּי וְלֹא שָׂנֵאתִי. הוֹי אֵלִי, אֵלִי!

אַלְפֵי אַלְפֵי זוֹכִים

עֲמֵלִים עַל כָּל סְבִיבִי וְהוֹמִים פֹּה וְרוֹעֲשִׁים,

וְרִבְבוֹת אֻמְלָלִים בּוֹכִים,

וְגַלְגַּל מְנַסֵּר גַּלְגַּל וְשׁוֹרֶקֶת כָּל הַמְּכוֹנָה

וְהָעוֹלָם חַי וְקַיָּם.

אַךְ מַה־לִּי פֹּה אֲנִי וּמִי לִי פֹּה אֲנִי,

וְחַיַּי אַיָּם?