מֵאֲחוֹרֵי הָהָר בְּבַיִת קָטָן בַּכְפָר - הָיָה חוֹר, וּבַחוֹר גָרָה מִשְׁפָּחָה שֶׁל עַכְבָּרִים.

וְהָיְתָה שָׁם עַכְבֶּרֶת מְגֻנְדֶרֶת שֶׁרָצְתָה לְהִתְחַתֵּן.

לָבְשָׁה שִׂמְלָה מְהֻדֶרֶת,

חָבְשָׁה כּוֹבַע שֶׁל גְּבֶרֶת,

קָשְׁרָה לַכּוֹבַע סֶרֶט לְתִפְאֶרֶת וְאָמְרָה:

– הַבִּיטוּ וּרְאוּ! כָּזֹאת אֲנִי: מִי יִהְיֶה חֲתָנִי?

הָעַכְבָּר הָאָפֿר? לא ולא!

לא נוֹצַרְתִּי בְּשְׁבִילוֹ!

אִמָּא! לְכִי וּמִצְאִי לי חָתָן לְתִפְאֶרֶת!

יָצְאָה הָאֵם לְבַקֵּשׁ חָתָן לִבְתָּהּ.

יָצְאָה מִן הַחוֹר, נָשְׂאָה ראשָׁה אֶל שֶׁמֶשׁ הָאוֹר:

– שֶׁמֶשׁ אוֹר! אַתָּה מַזְהִיר וְגִבּוֹר!

הֶיֶה נָא חָתָן לְתִפְאֶרֶת לְבָתִּי הַגְבָרֶת!

עָנָה הַשֶׁמֶשׁ וְאָמַר:

– צַּר לִי מְאֹד! אֵין אֲנִי רָאוּי לַכָּבוֹד.

לְכִי אֶל הֶעָנָן שֶׁהוּא גִּבּוֹר מִמֶּנִּי,

שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל פְּנֵי וְעוֹמְמִנִי.

אָמְרָה הָעַכְבָּרָה לֶעָנָן:

– אַתָּה תִּהְיֶה הֶחָתָן.

עָנָה הֶעָנָן וְאָמַר:

– לְכִי אֶל הָרוּחַ, שֶׁהוּא גִבּוֹר מִמֶּנִּי וְרוֹדְפְנִי.

בִּרְצוֹתוֹ מְפַזְרֵנִי וּבְרְצוֹתוֹ אוֹסְפְנִי.

אָמְרָה הָעַכְבָּרָה לָרוּחַ:

– הֶיֶה נָא חָתָן לְתִפְאֶרֶת

לְבִתִּי הַגְבֶרֶת!

עָנָה הָרוּחַ וְאָמַר:

– לְכִי אֶל הַקִּיר שֶׁהוּא חָזָק וְאַדִּיר,

עַל פָּנַי הוּא עוֹבֵר, אֶת כְּנָפִי הוּא שׁוֹבֵר.

דִּבְּרָה הָעַכְבָּרָה אֶל הַקִיר:

– אַתָּה חָזָק וְאֵיתָן, אַתָּה תִּהְיֶה הֶחָתָן.

עָנָה לָהּ הַקִיר וְאָמַר:

– צַר לִי מְאֹד! אֵינֶנִי רָאוּי לַכָּבוֹד!

הָעַכְבָּר גִבּוֹר מִמֶּנִּי,

בְּשִׁנָיו יְכַרְסְמָנִי.

הָלְכָה הָעַכְבָּרָה אֶל הָעַכְבָּר וְאָמְרָה:

– עַכְבָּר קָטָן! אַתָּה תִּהְיֶה הֶחָתָן.