כְּשֶׁדֻּבּוֹן
בָּלַע סַבּוֹן,
טַעַם חָרִיף
מִלֵּא אֶת פִּיו;
מְעַט נִבְהַל
וְהִתְבַּלְבֵּל,
מְעַט יָרַק
וְהִשְׁתַּעֵל.
אַךְ בְּעוֹד רֶגַע
הַכֹּל עָבַר,
וְהוּא אָמַר:
"אַךְ, אֵין דָּבָר;
עַל יְדֵי כָּךְ
אֶהְיֶה רָחוּץ
גַּם מִבִּפְנִים,
גַּם מִבַּחוּץ"