דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת: קוּט-קוּ-רוּט!

– הַס, אַל תִּרְעַשׁ כֹּה, יָשׁ לִי פְּנַאי!

הַמְתֵּן־נָא רֶגַע, סַבְלָנוּת!

– פִּתְחוּ מַהֵר! אוֹי־יוֹי, שִׁנַּי!

רוֹפֵא שִׁנַּיִם פָּתַח חִישׁ־חִישׁ

עָמַד בַּדָּלֶת!… הִצְטַחֵק,

כִּי לְפָנָיו לֹא רָאָה אִישׁ

אֶלָּא עָלוּב קָטָן: מַסְרֵק.

אַךְ הַמַּסְרֵק כֹּה נֶאֱנָח:

– אֵין הַדָּבָר מַצְחִיק כָּל כָּךְ…

כִּי בְּלִי שִׁנַּיִם לִחְיוֹת לֹא קַל;

אֲנִי מַסְרֵק מִסְכֵּן, אֻמְלָל,

מַמָּשׁ אֶפְשָׁר לְהִתְיָאֵשׁ:

נָשְׁרוּ שִׁנַּי, חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ.

חָנֵּנִי־נָא!

רַפְּאֵנִי־נָא!

וְהָרוֹפֵא טוֹב הַלֵּבָב

שָׁמַע, הִקְשִׁיב, רִחֵם עָלָיו,

בָּדַק, דָּפַק, הֵמַס, יִשֵׁר,

הִכְנִיס, דָּקַר, הִדְבִּיק, נִסֵּר:

אַחַר עָמָל שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת

נוֹצְצוּ שְׁנַיִם נִפְלָאוֹת.

וְהַמַּסְרֵק הַמְאֻשָׁר

הָלַךְ בָּרְחוֹב, קָפַץ וָשָׁר;

– כִּי זֶה אָמְנָם מְאֹד כָּאַב,

אַךְ עַתָּה יֵשׁ לוֹ שִׁנֵּי זָהָב!