בִּמְלֹאת לְעָמוֹס שָׁנָה רִאשׁוֹנָה

הֵבִיא לוֹ אַבָּא שֶׁלּוֹ מַתָּנָה.

אַה, זוֹ הָיְתָה לוֹ הַפְתָּעָה:

סְחַרְחֶרֶת נִפְלָאָה, נָאָה,

וְלַסְחַרְחֶרֶת מְחֻבָּרוֹת

אַרְבַּע סִירוֹת נֶהְדָּרוֹת,

בְּכָל אַחַת שְׁלֹשָׁה כּוּשִׁים

בִּגְדֵי צְבָעִים מְלֻבָּשִׁים.

רַק לָחֲצוּ עַל הַכַּפְתּוֹר,

כּוּשִׁים הִסְתּוֹבְבוּ סְחוֹר־סְחוֹר,

וְהָרָאשִׁים

שֶׁל הַכּוּשִׁים

נִרְאוּ כְּמוֹ חִשׁוּק שָׁחוֹר.

אַךְ לְכוּשִׁי אֶחָד נִמְאַס,

קָם בַּסִּירָה וּבְקוֹל כָּעַס:

חִדְלוּ לִלְחֹץ עַל הַכַּפְתּוֹר,

רֹאשִׁי הוֹלֵךְ עָלַי סְחוֹר־סְחוֹר!

אַךְ הַכּוּשִׁי, מַזָּל לוֹ בִּישׁ,

כִּי אֶל דְּבָרָיו לֹא פָּנָה אִישׁ;

וְהַסְחַרְחֶרֶת סוֹבְבָה בְּלִי הֶרֶף

מֵאוֹר הַבֹּקֶר עַד בּוֹא הָעֶרֶב.

אַךְ הַכּוּשִׁי הָיָה חָכָם:

לַיְלָה אֶחָד בַּחשֶׁךְ קָם

בָּרַח לוֹ חִישׁ, וְנֶעְלָם.

חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד,

אַךְ לֹא גִלּוּ שְׁבִילֵי הַסוֹד.

דְּרָכָיו רַק לִי הֵם יְדוּעִים:

הוּא כְּבָר בְּאֶרֶץ־צַעֲצוּעִים.

אַל תִּשְׁאֲלוּ: אַיֶה? אֵיפֹה?

לֹא תִמְצְאוּ בֵּין כֹּה וָכֹה.