בְּעַד חַלוֹן לְפִי תֻמוֹ

מֵצִיץ רֹאשׁ־כֶּלֶב וְחָטְמוֹ;

מוּרָם הַחֹטֶם, מְרַחְרֵחַ

דַּרְכֵי הָרוּחַ לְפִי הָרֵיחַ.

וְהוּא מַרְגִישׁ וּמְנַחֵשׁ

בַּמֶּה הָרוּחַ הִתְנַגַּשׁ,

הֵיכָן רִחֵף, בַּמֶּה מִשֵׁשׁ,

הַאִם בַּמַּיִם, הַאִם בָּאֵשׁ,

אִם בָּעֵצִים, אִם בַּקָמָה,

וְאִם בַּיָּם, בָּאֲדָמָה.

אֶת הַיְדִיד הַמִּתְקָרֵב

עוֹד מֵרָחוֹק יַרְגִישׁ הֵיטֵב.

וְלוּ הָיוּ בְּפִיו מִלִּים,

לֹא הָיָה גַם מַעְלִים

מָה הָרוּחַ לוֹ הֵבִיא,

אֶל הַחֹטֶם הַכַּלְבִּי;

דַּרְכֵי הָרוּחַ הַטְמִירִים

הָיוּ אַף לָנוּ נְהִירִים.

וְכָךְ הַכֶּלֶב רַק לְעַצְמוֹ

סָח, מְסַפֵּר עַל פִּי חָטְמוֹ;

מֵצִיץ, מֵרִיחַ, מְרַחְרֵחַ

סוֹדוֹת הָרוּחַ לְפִי הָרֵיחַ.

וּמַה חָטְמֵנוּ? מֵבִין כָּל יֶלֶד:

הוּא מְשַׁמֵשׁ רַק לְנַזֶּלֶת!