הַגִּידִי, רוּת, אִם בְּטָעוּת,

אוֹ אוּלַי תּוֹךְ שׁוֹבְבוּת

אַתְּ צִיַּרְתְּ קֻמְקוּם עָקוּם,

פָּשׁוֹש בְּלִי רֹאשׁ,

צַיָּד בְּלִי יָד,

קַרְנָף בְּלִי אַף, –

הַכֹּל פָּגוּם,

אוֹ בַּעַל־מוּם?

וּמַה תֹּאמְרִי, אִם הַדְּבָרִים

בְּמַחְבַּרְתֵּךְ מְצֻיָּרִים:

צַיָּד בְּלִי יָד,

פָּשׁוֹשׁ בְּלִי רֹאשׁ,

קַרְנָף בְּלִי אַף,

קֻמְקוּם עָקוּם,

בַּעֲלֵי־הָמוּם

יִרְצוּ לָקוּם,

לְהִתְהַלֵּךְ כָּךְ בָּעוֹלָם,

לְהִתְאוֹנֵן לְגוֹרָלָם;

וְכָל אֶחָד

עָלַיִךְ, רוּת, יַרְאֶה בַּיָּד,

וְכָךְ יִצְעַק מֵרֹב חָרוֹן:

אַל יִנָּתֵן לָהּ עִפָּרוֹן!

כֻּלָּנוּ בַּעֲלֵי־מוּם עַתָּה,

אַךְ וְרַק בְּאַשְׁמָתָהּ.