אָדוֹן יָרֵחַ סַקְרָן מְאֹד:

אוֹהֵב לִרְאוֹת כָּל רָז וְסוֹד.

לְכָל פִּנָה וּלְכָל חֹר

יִשְׁלַח סְרָטִים שֶׁל אוֹר צָחֹר.

אֲפִלּוּ בֵּין סִדְקֵי הַתְּרִיס

אֶת מְשׁוֹשִׁי קַרְנָיו מַכְנִיס.

חוֹדֵר אֶל בֵּין צַעֲצוּעִים,

בְּתַרְדֵּמָה עַזָּה שְׁקוּעִים.

וּמְטַפֵּס עַל אִצְטַבָּה,

מַבְהִיל בָּאוֹר אֶת הַבֻּבָּה

בִּתְנוּמָתָהּ; הַמִּסְכֵּנָה

כֹּה נֶאֶנְחָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

זוֹחֵל לְכָאן, מֵצִיץ לְשָׁם:

הַכֹּל יָשֵׁן, הַכֹּל נִרְדָּם,

וּבֵין כֻּלָּם רַק הוּא בִּלְבַד

עֵר, מְטַיֵּל עַל הַמַּרְבָד.

עַד שֶׁלִּבְסוֹף בַּדֹּב נִתְקָל

וּמִפָּנָיו מְאֹד נִבְהָל,

וּבֵין סִדְקֵי הַתְּרִיס בּוֹרֵחַ. –

פַּחְדָן גָדוֹל הוּא הַיָּרֵחַ!