לַיְלָה. רַעַם. סְעָרָה.

– אִמָּא! אִמָּא! מַה קָּרָה?

מִי מַרְעִישׁ כֹּה מִדֵּי פַּעַם?

– הֵרָגַע, יַלְדִּי, זֶה רַעַם!

עַל גַּבֵּי הָעֲנָנִים,

הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטָנִּים,

בַּשָּׁמַיִם שָׁם נוֹסְעָה

כָּכָה מְכוֹנִית־מַשָׂא.

אַךְ עָנָן אֵינֶנּוּ כְּבִישׁ –

כָּל גַלְגָּל לְחוּד מַרְעִישׁ,

מְטַרְטֵר בְּזַעֲמוֹ –

וְהָרַעַשׁ “רַעַם” שְׁמוֹ.

– וּמָה הָאוֹר שֶׁמִּדֵּי פַּעַם

מִתְנוֹצֵץ לִפְנֵי כָּל רַעַם?

– פָּנָסִים – הֲלֹא יָדַעְתָּ –

מְאִירִים כְּבִישִׁים לְמַטָּה;

אַךְ לְמַעְלָה חֹשֶׁךְ כְּבָר

וְלִנְסֹעַ אִי אֶפְשָׁר.

וְלָכֵן בָּרָק מֵאִיר,

כְּמוֹ פָּנָס בִּרְחוֹב־הָעִיר,

אֶת הַדֶּרֶךְ לַמְכוֹנִית, –

פֶּן תִּסַע אֲחוֹרַנִית,

פֶּן תִּפֹּל עַל אֲדָמָה

וְכָאן תְּשַׁבֵּר דְבַר־מָה.

– וּלְאָן הִיא מְמַהֶרֶת

בְּשָׁעָה כֹּה מְאֻחֶרֶת?

– בְּאַמְבָּט שֶׁל אֲדָמָה

נִתְקַלְקֵל וַדַּאי דְבַר־מָה.

וְכֻלָּם שָׁם נֶחְפָּזִים

לְתַקֵּן אֶת הַבְּרָזִים;

הַמְּכוֹנִית מְאֹד טוֹרַחַת

לַשָּׁדוֹת לָתֵת מִקְלַחַת.