כְּשֶׁעִפָּרוֹן יָרֹק

יָצָא לְטִיּוּל רָחוֹק,

כָּל אֶחָיו

בָּכוּ עָלָיו.

הֵם אָמְרוּ בְּוַדָּאוּת:

הוּא יֵלֵךְ שָׁם לְאִבּוּד.

וְהוּא הָלַךְ

בִּכְבִישִׁים רְחוֹקִים,

בְּחוּצוֹת, בִּשְׁוָקִים

וְהַרְבֵּה דְבָרִים רָאָה –

וּבַדֶּרֶךְ לֹא תָעָה.

הוּא אַךְ שָׁב

אֶל אֶחָיו,

מַתָּנוֹת הֵבִיאוּ לוֹ,

שָׁאֲלוּ עַל טִיּוּלוֹ –

הוּא סִפֵּר וְהִתְפַּעֵל:

מַה יָּפֶה שָׁם לְטַיֵּל

בִּכְבִישִׁים רְחוֹקִים,

בְּחוּצוֹת, בִּשְׁוָקִים.

הִפְסִיקוֹ אֶחָד קָטָן:

אֵיךְ יָדַעְתָּ שׁוּב לְכָאן

וְלֹא הָלַכְתָּ לְאִבּוּד?

הוּא עָנָה: לְפִי סִימָן, –

הַדָּבָר מְאֹד פָּשׁוּט:

בְּכָל דְּרָכַי בַּכְּפָר, בָּעִיר

חֻדִּי סִימָן יָרֹק הִשְׁאִיר,

וּלְפִי הַסִימָן

מָצָאתִי אֶת דַּרְכִּי לְכָאן.