בְּיוֹם שֶׁל צְחוֹק, בְּיוֹם פּוּרִים,

כָּל מִינֵי שְׁטוּת בּוֹ מֻתָּרִים,

וְרַק הַכַּעַס, בַּפּוּרִים

אָסוּר הוּא אֶלֶף אִסוּרִים.

הָאַבְטוֹבּוּסִים הֵיטֵב יָדְעוּ

הַחֹק הַזֶּה, וְנוֹעֲדוּ:

בְּיוֹם הַצְחוֹק, בְּיוֹם פּוּרִים

יַחֲלִיפוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים

שֶׁעַל מִצְחָם: מִסְפָּר “אֶחָד”.

שֶׁכָּרָגִיל נָסַע לִגְבַת,

יִסַּע הַפַּעַם לִכְפַר מַלָּ"ל,

וּ“שְׁנַיִם”, שֶׁנָּסַע לִצְפַת,

יִסַּע הַיּוֹם לְנַהֲלָל,

אוֹ לְחוֹלוֹן, אוֹ רַעֲנָנָה;

כֻּלָּם יֻסְּעוּ, לֹא יֵדְעוּ אָנָה.

פַּעַם אַחַת נַעֲשֶׂה טִיוּל

וּנְשַׁנֶּה אֶת הַמַּסְלוּל.

וְכָךְ הוּבְאוּ הָאֲנָשִׁים

לְכִוּוּנִים מְשֻׁבָּשִׁים:

אֶחָד רַפְתָּן פִּתְאֹם הֶחֱלִיף

מִשְׁמַר הָעֵמֶק בְּתֵל־אָבִיב;

כֻּלָּם אִשְׁרוּ בְּתִמָּהוֹן:

מִסְפַּר הָאוֹטוֹ הוּא נָכוֹן,

וְרַק שֻׁנּוּ פְּנֵי הַמָּקוֹם.

כְּלוּם זֶה חֲלוֹם לְאוֹר הַיוֹם?

אֵילוּ שְׁטֻיּוֹת וּבִלְבּוּלִים!

בִּרְחוֹב בְּחֵיפָה עוֹמְדִים לוּלִים,

וּבְנַהֲלָל הַר כְּמוֹ בִּצְפַת,

וּבְגֶבַע אֵין אַף סוּס אֶחָד.

הִבִּיטוּ פַּעַם, פַּעֲמַיִם,

וְשִׁפְשְׁפוּ אֶת הָעֵינַיִם:

חֲלוֹם! חֲלוֹם –

לְאוֹר הַיּוֹם.

הָאַבְטוֹבּוּסִים הַלֵּיצָנִים

פָּנִים עָשׂוּ שֶׁל צִדְקָנִים

וְנֶהֱנוּ מֵהַבִּלְבּוּל:

הוֹי, אֵיזֶה נוֹף! אֵיזֶה טִיוּל!

וְהַנּוֹסְעִים לִכְעוֹס נִסּוּ,

הָאַבְטוֹבּוּסִים אוֹתָם פִּיְּסוּ,

אָמְרוּ: יוֹם זֶה שֶׁל חַג פּוּרִים,

כָּל מִינֵי שְׁטוּת בּוֹ מֻתָּרִים.

הַכֹּל יוֹדְעִים, לְפִי הַחֹק

חַג פּוּרִים הוּא חַג שֶׁל צְחוֹק,

אָסוּר לִכְעס בְּחַג־פּוּרִים,

אָסוּר בְּאֶלֶף אִסּוּרִים.

– מֵילָא, קָרָה מַה שֶׁקָּרָה,

עַתָּה נִסַּע בַּחֲזָרָה.

לָאַבְטוֹבּוּסִים חִישׁ עֲלוּ,

צְחוֹק וְשִׁירָה פִיכֶם מַלְאוּ!