כַּעֲרֹג נֶפֶשׁ עַל אֲהוּבַת־נְעוּרִים

מֵעֵבֶר לַיָּם וּמֵעֵבֶר לַחַיִּים,

וְנִדְמֶה: הִיא הַיּוֹם אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם

כֵּן לְפֶתַע נִמְשַׁכְתִּי

אֶל גַּן־הַחַיּוֹת,

אֶל הַבַּרְבּוּר שֶׁבַּבְּרֵכָה.

הַאִם זְמַן כַּבִּיר הוּא מֵאָז נִפְרַדְתִּי־שָׁלוֹם מִבִּרְיַת־הַכֶּסֶף?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

בֵּינְתַיִם נָצוֹרוּ בָּתֵּי־חוֹלִים שִׁפְעַת־פְּצָעִים, מָשָׁל

הִתְקִיפוּ שׁוֹכְנֵי־מַאְדִּים מִבְצָר בְּתֵבֵל־אֶרֶץ.

בֵּינְתַיִם גַּם תּוֹלָעֵי־מֶשִׁי

בְּחָרִיצוּת וּבַסֵּתֶר

טָווּ מַלְבּוּשִׁים עַתִּיקֵי־אָפְנָה,

אֲרֻכִּים, חַסְרֵי־כִּיסִים.

קְמוּטָה וַחֲנוּקָה, עֲקוּדַת קִרְעֵי־אַרְגָּמָן,

כְּמוֹ סָדִין שֶׁל לֵיל־חֻפָּה בְּאַשְׁמֹרֶת־הַשַּׁחַר,

זְרוּעַת אַלְגֻּמֵּי־קַיִץ,

הִתְפַּעֲמָה הַבְּרֵכָה.

לֹא עוֹד הָיָה שָׁם הַבַּרְבּוּר, תַּחְתָּיו עָמַד

לְיַד הַמַּיִם הַמְרוֹקָנִים הַשּׁוֹמֵר הַיָּחֵף

(יְהוּדִי מֵחַבַּשׁ,

פָּנָיו – גֶּחָלִים לוֹהֲטוֹת־כְּחַלְחַלּוֹת בְּאֵפֶר)

וְכֵן סָח לִי הַשּׁוֹמֵר:

– "הַבַּרְבּוּר מֵת מִגַּעְגּוּעִים.

שִׁירַת־הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ – בַּמֶּה אֲדַמֶּה הַצְּלִילִים?

הֲשָׁמַעְתָּ אֵי־פַּעַם כִּנּוֹר בִּגְסִיסָתוֹ?

שִׁירַת־הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ – אֵין בָּעוֹלָם עֵט

וְיוּכַל לְתָאֲרָהּ. רְצוֹנְךָ לִשְׁמֹעַ?

הַט אָזְנְךָ אֱלֵי לִבִּי.

וַאֲנִי הִקְשַׁבְתִּי אַף רָאִיתִי:

בְּלִבּוֹ שָׂחָה הַבַּרְבּוּר, וּבְלִבִּי – כְּמוֹ בִּרְאִי־מַיִם – בִּמְהֻפָּךְ.

וּמֵאֲחוֹרֵי הַבְּרֵכָה הִתְלַקֵּק בִּסְעֻדָּתוֹ צָבוֹעַ יָשִׁישׁ.