בשבוע הבא תימסר הונג קונג לסין הקומוניסטית, לאחר יותר ממאה שנות שלטון בריטי שהיו בהן עליות ומורדות, אך בעיקרו של דבר הן עשו את העיר הסינית לפינה של עושר וחופש שהעולם הסיני כולו לא הכיר כמוהם מעולם. כל זה נתון בסכנה גדולה, אולי אף של כליה, ורוב תוכניות הבי־בי־סי וורלד סרוויס מוקדשות זה כמה זמן להיבטים הרבים של חיי הונג קונג, עברה וסיכוייה. גם הערוץ הממלכתי הישראלי מתכונן לדיווח נרחב על האירוע ההיסטורי הזה, ב“רואים עולם” של שבת זו.

ובינתיים, בשולי הדיווחים מהונג קונג, שודרה התוכנית “הכתב”, מגזין הבי־בי־סי (יום ראשון, 10:00, ושידורים חוזרים במשך השבוע). בשבועות האחרונים נעשתה הונג קונג מקום־המוצא של כתבי הערוץ הבריטי, והם מדווחים משם על ענייניה של סין. הפעם היו במגזין שתי כתבות על אירועים הקורים בגבולות האימפריה האדומה. הכתבה הראשונה עסקה בשכנתה של הונג קונג, מאקאו. המושבה הפורטוגלית הקטנה הזאת היא מוקד ההימורים ההונג־קונגיים, והכתבה עסקה בבעל מועדוני־הימורים החשוב ביותר שבה, סטנלי הופ, אחד האנשים העשירים בעולם, שהוא סיני פוריטני שאינו שותה, אינו מעשן ואינו מהמר.

מעניינת עוד יותר היתה הכתבה על מאבק האויגורים על עצמאותם. האויגורים הם עם מונגולי קדום, מוסלמי, החי משני עברי הגבול של סין עם קזחסטן, רובו בסין. בעבר היתה להם מדינה ממדינות בריה"מ, טורקסטן המזרחית שמה. זה כמה שנים מנהלים האויגורים מאבק לאומי־דתי חריף. במוקדו עומדים הקזחים שבהם, הפועלים במחתרת למען מדינה משלהם. בסין נרדף המאבק הזה באכזריות הסינית הידועה, אך מנהיגי המחתרת האויגורית מתגנבים לסין ומפיצים שם רעיונות מהפכניים־דתיים. שהרי המאבק מלווה בתחייה איסלאמית דתית גדולה, והאיסלאם הפונדמנטליסטי עשוי לשלוט במדינה העתידית. כמובן, היא רחוקה מממשות, אך האויגורים אינם מתייאשים. המצב מורכב מכל הבחינות, והכתבה משאירה את הצופה, ואולי בייחוד את הישראלי, נבוך ומודאג למדי.

הארץ, 27.6.97